תקציר

חסם מרכזי של הדמוקרטיה בת זמננו היא הקושי בהשתתפות של קבוצות ופרטים רבים בתוכה, ויכולתם ליטול חלק בשיח הציבורי. למרות ההבטחה, השימושים המגוונים שמאפשרת תקשורת מתווכת מחשב לא הצליחה עדין וכנראה שגם לא תצליח בעתיד להחזיר את רעיון הדמוקרטיה במובן של השתתפות מירב האזרחים בפעילות הפוליטית והאזרחית. ביטוי לכך ניכר בירידה בתודעה הפוליטית של אזרחים, כפי שמסתמן בשיעורי הצבעה והשתתפות בפעילויות אזרחיות ופוליטיות בארה"ב (Levine 2002). ירידה זו נמשכת גם כאשר האינטרנט המשיך להוות, לדעת רבים, מנגנון מבטיח להעצמת ההשתתפות בזירה הציבורית הדמוקרטית. יחד עם זאת, מעמידה תקשורת מתווכת המחשב (CMC) אפשרות לקיום קבוצות שיח ייחודיות, אשר אינן תלויות במגזרי החברה הקיימים (כלכלה, ממשל וחברה אזרחית). קבוצות אלו עשויות להפרות, לקדם ואולי אף להוות מנגנון מוסרי לכלל מגזרי החברה, ובכך לסייע להסתגלותה של המערכת הדמוקרטית למסד את המתחים הטבועים בחברה הפוסט מודרנית. המרחב הווירטואלי כמגזר חברתי רביעי, איננו מהווה שיקוף ושכפול של מערכות הכוח, המוסדות והתנועות החברתיות המאפיינות את חברת ה"אוף ליין" המוכרת, ולכן מתאים המרחב לקיים בו שיח מתמיד לפחות ברמת התודעה, ללא כבלי כפיה חברתיים ותוך התעלמות מלוגיקת השוק ומכוחות פוליטיים. המייחד שיח מסוג זה הוא בחוסר מיסודו, בהתחדשותו המתמדת, בתהליכיו המורטוריים ובהיותו מנותק באורח סימבולי מחיי המעשה, בכך הוא שונה באופן מהותי מהשיח המתנהל בשלושת המגזרים החברתיים הקיימים. מימושם של תנאי השיח הווירטואליים עונים במידה רבה גם לתנאים האידיאליים של השיח הציבורי הדמוקרטי שהציע הברמס (1989 Habermas).

פרדוכס הגלובליזציה

יש הרואים בכפר הגלובלי את הממלכה החדשה של ה"קפיטליזם המאוחר" (Wilhelm 2000:39), מגזר של תאגידים הנשלט על ידי חברות ההי-טק הגדולות, בו בולמים תהליכי הגלובליזציה את החלת עולמות המוסר, החוק והנורמה ונחלשים חיי החברה והפעילויות התרבותיות¹ . השוק הגלובלי מגלה אדישות לגבולות הפיזיים של המדינות עליהן חלים חוקים על השטח הריבוני, ולכן מתקשות המדינות הריבוניות להחיל חוקים על המרחבים הווירטואליים הנמצאים מחוץ לתחום ריבונותם של המדינות. תוך כדי החלשת כוחן של מדינות הלאום מתפרקות גם ממשלות רבות מאחריותן החברתית ומפריטות את משאביהם הציבוריים (Commons) ואף את שירותי הרווחה של האזרחים.

אולם הכפר הגלובלי המתאפיין בלוגיקה קפיטליסטית, מסייע, באופן פרדוכסלי, בהקמת "כפרים קטנים ווירטואלים", בעלי קודים חברתיים האופייניים לקהילות מסורתיות דמויי קלנים מתחדשים ולמגזרים שבטיים פוסט מודרניים. הקהילות הווירטואליות מקימות, מגבשות ומאחזקות קשרים חברתיים הדוקים באמצעות טכנולוגיות התקשורת החדשות, מייצרות הון חברתי ותרבותי קולקטיבי מזן חדש, תוך שילובם של מאבקי כוח שאינם בהכרח קולותיהם של נבחרי ציבור, ואינם אף נציגי המפלגות הקונבנציונאליות. עם זאת, חושפות קהילות אלה שאלות הנוגעות למשמעויות חברתיות כמו אמת, אתיקה, מוסר ונורמה. חלקן של הקהילות קוראות אף תגר על מערכות הכוח העולמיות.

במקביל להתפתחויות אלו, מתחזקות באופן פרדוכסלי גם התנועות הפונדמנטליסטיות, המהוות חלק מתנועות דתיות רחבות יותר מכל הסוגים, ההולכות ותופסות מקום חשוב בזירות הציבוריות של ארצותיהן ומביאות תוך כדי כך, גם להתגברותו של המרכיב הדתי בגיבוש הזהות החברתית התרבותית המודרנית (אייזנשטדט 2002:81). התנועות שהן בחלקן בחזקת Hate Groups מסתייעות בתקשורת מתווכת מחשב, המאפשרת יזמות רעיונית, בנית סמלים, גלגול רעיונות חורגים כל זאת כמעט ללא מנגנוני הרחקה והשתקה אפקטיביים. בניגוד לקבוצת שטנה ולקבוצות אנרכיסטיות, שאפיינו חלק מפעילותן של קהילות ווירטואליות בעבר, כיום עדים אנו לדפוסים מתחזקים של קבוצות לאומניות ברמה הקולקטיבית ו"האקרים לאומניים" כפועלים אינדווידואלים. כלומר, וירטואוזים העושים שימוש במומחיותם הדיגיטאלית על מנת לקדם מטרות הנתפשות בעינם כמעצימות ומייצגות את ה"טוב המשותף" (The Common Good) של המדינה והחברה בה הם חיים. דוגמאות לכך באות לידי ביטוי בניסיונותיהם של האקרים אמריקאיים לפגוע באתרים המזוהים עם עירק והעולם הערבי, כמו גם ניסיונותיהם של ישראלים לעשות מניפולציה לאתרי החיזבאללא וקבוצות אנטי-ישראליות. כך, אנו עדים לזירה חדישה של מלחמה וירטואלית בין "בארוני המחשב". באופן פרדוכסלי, מגמות ההקצנה הדתית והלאומית שינו את דפוסי הפעולה האידיאולוגיים של תרבויות ההאקרים וגייסו חלקים גדולים ממנה להעצמתה של המדינה והבירוקרטיה, במקום לכרסומה.

ה- "האקרים הראשונים" כחלוצים במחאות האזרחיות

אחת הדוגמאות "הקלאסיות" להתפתחותו של "קלן מחודש" שעבר תהליכי הבניה ועיצוב בעידן הפוסטמודרני ניתן ליחס לקהילת ה"האקרים הראשונים". בדומה לקהילה מדעית, אלה הוו קהילה בעלת קשרי גומלין שוויוניים שיחסי החליפין בין חבריה כוננו על פי המודל של כלכלת המתנות² ("כלכלת ההאקרים") (Bollier 2002). בכלכלת המתנות התהליכים והתוצרים של חבריה חשופים לבדיקות קפדניות של כל חברי הקהילה. בקהילה זו ניתן היה לקבל ללא תמורה כספית, תגובות על טעויות שאפשרו לתקן ולשפר במהירות את התהליכים והמוצרים. מצבי הפתיחות שנוצרו סייעו בפיתוח המחויבות (Accountability) שבין חברי הקהילה.

אולם, כאשר ההפעלה והפיתוח עברו מהאוניברסיטאות לשוק העסקי והחלו תהליכי הרכושנות בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים, הובילה דינאמיקה זו לתפנית שונה מאד ביחסי הגומלין של מפתחי התוכנות. בהתגנבות יחידים חדרה התעשייה בתחילה לשוק המחשוב ובהמשך במלא העוצמה גם לתחום האינטרנט. רק במספר זירות נשארה זרימה של תוכנות חופשיות המתבססות ברובם על ה"קוד הפתוח (Miller & Drexler 2001) ( (ראימונד 2003). במקביל "נשדדים" גם מציבור הגולשים בהדרגה "השטחים הציבוריים" (Public Assets) בגלוי ולרוב באורח סמוי. מספר הזירות הווירטואליות בהן ניתן עדיו לקבל "סחורות ציבוריות" הולך ומתמעט בהדרגה (Bollier 2002).

תהליכים אלו ואחרים הוו רקע להתגבשות תפיסת עולמם של ה"האקרים הראשונים" האנלוגית לתפיסת העולם המרכסיסטית הגורסת פיקוח חברתי על חיי הכלכלה, ביטול המעמדות ותביעה לבעלות של הציבור על טכנולוגיות המידע והתקשורת המהווים ,למעשה, את אמצעי הייצור של העידן הפוסט מודרני. תפיסת עולם זו הובילה, בין היתר, לניסוחו של "מניפסט ההאקרים"³ (1986) המהווה ניסיון ראשוני ליישום עדכני של ה"מניפסט הקומוניסטי" מבית מדרשם של מרכס ואנגלס (1848) עיבוד ניאו מרקסיסטי מעובה ונהיר יותר בא לכדי ביטוי ב"מניפסט של השלישי בינואר 2000" (1999) שחובר על ידי ברוס סטרלינג⁴. סטרלינג, סופר וחוקר טכנולוגיה, קורא במניפסט שלו להאקרים ולמתכנני המהפכה הדיגיטאלית להנהיג מהפכה תרבותית חדשה שתיצור כלכלה הגיונית ויציבה יותר אשר תתרום לשיפור איכות החיים למען רווחתם של כלל בני האדם ותתמודד באותה עת גם עם האתגרים האקולוגיים⁵ של כדור הארץ. התבוננות בטכסט של סטרלינג מעלה גישה אוניברסאלית והתייחסות לקהילת ההקרים כקהילה בעלת תודעה חברתית חוצת גבולות ומעמדות, כאשר האינטרנט נתפש, לדידו, כמרחב משותף המאחד את התודעה הקולקטיבית. כמו כן, פנייתו הישירה של ברוס סטרלינג לקהילת ההאקרים בבקשת סיוע למהפכה, יכולה להעיד על ההון החברתי שנצבר בקהילה זו. ההאקרים הראשונים הטיפו לא רק לנגישות חופשית למידע ולמניעת המונופול של הידע, אלה מחו גם נגד הגדלת הפערים החברתיים במרחב הממוחשב ("הפער הדיגיטאלי"), הן העלו חששות מחציית העולם לשני מעמדות באמצעות "החומה הדיגיטאלית" - של ה"מחוברים" לאינטרנט לעומת אלו ש"אינם מחוברים".

מיסודן של המחאות הגלובליות

דומה כי קולות המחאה של קהילות ה"האקרים הראשונים" נדמו, שכן הן השתלבו בקולות המחאה של המגזר האזרחי בעוד ההאקרים, הקראקרים והפריקרים הנותרים⁶ נהפכו למפירי חוק (תורגמן- גולדשמידט 2001). מחאות ה"האקרים הראשונים" וממשיכי דרכם, אשר השתלבו עם תנועות המחאה נגד הגלובליזציה, צברו תאוצה במקומות שונים בעולם. בנוסף, אלה מחו נגד צבירת העושר בידי ה"התאגידים הגדולים", "הברונים המונופוליסטים" דוגמת חברת מיקרוסופט, הממשיכה עוד היום, לדברם, לנסות להשתלט על שוק התוכנה, כמו גם נגד תשלובות נוסח "וורנר-טיים"- אשר, לטענתם, קוותה להישאר בשוק ללא תחרות.

המחאות נגד העולם הווירטואלי השתלבו גם בהפגנות בלתי ווירטואליות בסיטי של לונדון (יוני 1999), והמשיכו כנגד עשרות שרי כלכלה בסיאטל (דצמבר 1999) שבאו להשתתף בכנס של ארגון הסחר העולמי (WTO). הצלחת האפקטיבית של המפגינים הייתה מעבר למצופה - הם לא רק שיבשו את הדיונים אלא אף אילצו את המשתתפים להתפזר. "אפקט סיאטל" המשיך גם בכנס השנתי בדאבוס שבשוויץ (שלהי 1999) בו השתתפו, בין היתר, ראשי מדינות, ראשי עסקים ומנהלי הבנקים הבינלאומיים. ניתן ליחס את "אפקט סיאטל" גם למאות המפגינים אשר קידמו את הכנס של האו"ם בבנגקוק, בירת תאילנד (פברואר 2000) שעסק במצב הכלכלי של המדינות המתפתחות.

הניצחון ב"קרב על סיאטל" כלומר, הכשלת שיחות ארגון הסחר העולמי (WTO) של מתנגדי ההשלכות החברתיות של תהליך הגלובליזציה, סייעה לטענת מצדדי החברה האזרחית, להעצמתה של החברה האזרחית (כ"מגזר השלישי") במבנה החברתי התלת-מגזרי. כבר היום ניתן להשפיע, לטענתם, על הפעילות הכלכלית ולעורר מחדש את המודעות לזכויות האדם והחברה, שכן המדינה כזירה התחיקתית-פוליטית ("המגזר השני"), האחראית לחקיקה וזכויות האדם, נמצאת במערכת איזונים חדשה, תלת-ערכית, בתווך בין כוחות הכלכלה ("המגזר הראשון") לכוחות התרבות של החברה האזרחית ("המגזר השלישי"). כל אחד משלושת המגזרים ניזון ממקורות סמכות נפרדים. בעוד המגזר הראשון מקבל את סמכותו בתוקף תוצרתו הכלכלית: הוא יוצר את הערך המוסף- הרווח או ההון- המאפשר את ההתפתחות הפיזית של מוסדות מגזרי הכלכלה, המדינה והתרבות. הרי המגזר השני מקבל את סמכותו על ידי תהליך הבחירות הדמוקרטי, ונציגיו הנבחרים הם בעלי סמכות לחוקק את החוקים המחייבים את כלל האזרחים. לעומת שני המגזרים המגזר השלישי מאופיין בכך שהארגונים הפעילים בו הם חוץ פוליטיים ואינם פועלים לטענת הוגיו, על מנת להשיג רווח כלכלי. המגזר האזרחי מקבל את סמכותו החברתית מתחומי הרוח והתרבות. כלומר, מיכולתו ליצור בתחום הרעיוני והערכי. כמו כן, נוצרים על ידו ערכים ורעיונות חברתיים המעניקים משמעות, זהויות ויעדים למגזרי התרבות, המדינה והכלכלה. לטענת מצדדי המגזר השלישי, עצם הוויתור על שליטה ישירה במוקדי הכוח הפוליטיים והכלכליים מהווה מקור השפעה רוחני- תרבותי של החברה האזרחית. המגזר השלישי הופך בעל השפעה בין היתר, גם הודות לצמיחתן של ארגונים בלתי ממשלתיים [NGOs] ויזמים חברתיים פרטיים המשלימים או מחליפים את תפקידי השלטון הממוסד. התפרקות ממשלות רבות, ובכללן ישראל, מפונקציות חברתיות, בתחומי הרווחה, הדת והחינוך שהן עצמן מתקשות למלא באופן ישיר, והעברתן לעמותות אלטרנטיביות, שאינן למטרות רווח, מהוות הפרטה תוך כדי הנחיה ופיקוח ממשלתיים. במילים אחרות, מצדדי החברה האזרחית טוענים כי ככל שהמדינה נחלשת עוצמתה של החברה האזרחית עולה, שכן היא מחליפה יותר ויותר רבים ממטלותיה, למשל בתחום השירותים החברתיים (חינוך, רפואה, רווחה), תרבות, הגנה על זכויות האדם ושמירה על איכות הסביבה. הווי אומר, החברה האזרחית, במתכונתה החדשה, נוטלת על עצמה את תפקידיה של המדינה המודרנית, ותוך כדי התמסדותן של רבים מארגוניה לאותה "גברת בשינוי אדרת" של מוסדות המדינה . דומה כי באופן פרדוכסלי תרמה התפתחות זו לירידה בהון החברתי והאזרחי. לאותה "גברת בשינוי אדרת" של מוסדות המדינה⁷ . דומה כי באופן פרדוכסלי תרמה התפתחות זו לירידה בהון החברתי והאזרחי.

שקיעת ההון האזרחי

בין אם הגלובליזציה אכן סייעה בהעצמת המחאות האזרחיות, ובין אם יש הגזמה בהערכת השפעתה, דומה כי תהליכי המיסוד אינם מסייעים בהכרח בהעצמת ההון החברתי והאזרחי במדינה בת זמננו.

במושג הון חברתי נכללים הקשרים החברתיים (Social Contact) והמחויבויות האזרחיות (Civic Engagement). הכוונה לאותם קשרים חברתיים הנוצרים בדפוסי הקומוניקציה הבין אישית כגון ביקורים, מפגשים, שיחות טלפון ואירועים חברתיים. בעוד ההון האזרחי נוצר באמצעות המעורבות האקטיבית והפסיבית של האזרחים בפעילויות הפוליטית והארגונית דוגמת ההשתתפות במפגשים פוליטיים, במסגרות התנדבות ובאגודות ספורט.

מתחזקת המגמה של נסיגה מפעילויות אזרחיות קונבנציונאליות שהחלה עוד בטרם כניסת האינטרנט. קיימת ירידה בהשתתפות בארגונים רב תכליתיים (כמו איגודים, כנסיות לאומיות, וקהילות גיאוגרפיות חזקות), ומתחזק המעבר לארגונים בעלי אינטרסים ספציפיים יותר שמטרותיהן מוגדרות באורח ספציפי (כגון הליגה נגד השמצה, הליגה התומכת במהפכה בפרו וכו') (Levine 2002). גם הרבה מהמוסדות המסורתיים אשר שמשו כמסגרות מתווכות בין הממשלה לאזרחים מפסידות מעוצמתן כגון האיגודים האזרחיים, המפלגות והאיגודים המקצועיים. גם ירדה השפעתן של מתווכי הידע הפרשנים והכתבים של העיתונים המרכזיים (Grossman 1996:16). יש המייחסים לשינויים אלו את משבר הסמכות (Crisis of Authority) הגורם להחלשות המנהיגות המסורתית בהם נכללים פוליטיקאים, אנשי דת ומחנכים (Poster 1995). החלשות זו יכולה להסביר גם את העדרם של מנהיגים בולטים בתנועות המחאה נגד הגלובליזציה.

על השאלה הספציפית יותר מה אופי ההשפעה של האינטרנט על ה"הון החברתי" נחלקו החוקרים ( Quan-Haase & Wellman 2002), לארבעה גישות עיקריות:
הגישה הראשונה מיחסת לאינטרנט גורם המסיע לטרנספורמציה של דפוסי ההון החברתי המתבטאים בשינויים רדיקליים בחיי הקהילה. למשל, ההפעלה מרחוק וליצירתם של מסגרות חברתיות חדשות (Barlow 1995; Wuthnow 1998, Wellman 2001). הטרנספורמציה מחייבת פיתוח מודלים חדשים להמשגה ולהגדרת מושג הקהילה. שוב לא ניתן להגדיר קהילה במושגים לוקליים, אלא באמצעות רישות חברתי ואזרחי המאפשרים ליצור מצבי ידידות, תמיכה, מידע, תחושת שייכות וזהות (Wellman, 2001; Wellman, Carrington, & Hall, 1988)
הגישה השנייה מתייחסת לאינטרנט כמסייע להשלמת דפוסי ההון החברתי הקיימים, (Quan-Haase & Wellman, 2002; Chen, Boase, & Wellman, 2002).
הגישה השלישית מתייחסת לאינטרנט כגורם המשפיע על ירידה דיפרנציאלית של הון החברתי (Nie, 2001; Nie, Hillygus, & Erbring, 2002).
הגישה הרביעית הקיצונית שמבין הארבע, מיחסת לאינטרנט השפעה שלילית על כלל ההון החברתי ומכנה את המצב שנוצר כ"נסגנות אזרחית" (Civic Disengagement). גישה זו שהחלה, כאמור, עוד בשנות הששים, ללא קשר לאינטרנט, מתבססת על תוצאותיהם של סקרים שונים (Putnam 1996; 2000 & Norris, 2001) היא משתלבת עם מגמת הירידה בפעילות החברתית הקולקטיבית כגון השתתפות בארוחות המשפחתיות ובפעילויות במועדונים, וכן בהשתתפות בקהילות ובקבוצות התנדבות מקומיות (Galston & Levine 1997: 25), בהשתתפות בכינוסים פוליטיים (ירידה של 36% בין השנים 1973 ל - 1993 ), ירידה בנוכחות בפעילויות הקשורות בשלטון המקומי ובפעילויות הקשורות לפעולות ההתנדבות בתי הספר (39%) ובפעילות הפוליטית בכללה (56%) ) (Putnam 1995) (Levine 2002:121). את הירידה בהון החברתי מיחסים בין היתר, להתמסחרותו של הזמן הפנוי והפיכתו כיעד לתהליכי ההפרטה האופנתיים (O'Brien 1999⁸). יתכן כי האלטרנטיבות המוצעות בשוק העסקי מפתות יותר מאשר ההשתתפות בפעילויות אזרחיות. אלטרנטיבה נוספת לפעילות בזמן הפנוי היא התפשטותה של התקשורת ההמונית - מספר משקי הבית בעלי טלוויזיה הגיע בארה"ב בשנת 1995 ל - 90%, בעוד שבשנת 1950 היו רק לכדי 10% ממשקי הבית. יש המייחסים לצפייה הנמשכת בטלוויזיה המגיעה לארבע שעות מדי יום והופכת לפעילות בידורית אטרקטיבית ותחליפית לפעילות ציבורית (1995 Putnam), כולל השימוש ההולך וגובר בתקשורת מתווכת מחשב⁹. בהתאם, המחשב מהווה מסגרת פעילות בשעות הפנאי וכתחליף משמעותי לפעילות אזרחית והתנדבותית שבה דומיננטית התקשורת של פנים מול פנים (F2F). מוסכם כי קימת עליה בשימוש באינטרנט כאמצעי להשפעה על דעת הקהל ולהגברת התיאום של האינטרסים הציבוריים (O'Brien 1999). על האינטרפרטציה של Putnam יש עוררין בטענה כי הממצאים אינם מדויקים, אינם עקביים וכי הירידה נמדדה בתקופה קצרה ולא לאורך זמן (Fischer 2001). יחד עם זאת, קימת הסכמה כי לא התממשו הציפיות שהאינטרנט אמנם מסייע להגברת ההון החברתי הפוליטי (Norris 2001).

מיתוסים ברישות האזרחי

תקשורת מתווכת מחשב מאפשרת, לכאורה, להגביר את המעורבות הפוליטית של הציבור, עשויה לייצור ערוצים ישירים, ויש בה כדי לתרום להפעלת מנגנוני המשוב, המגברים את הנגישות בין הנבחרים ופקידי הממשל לבין כלל חלקי הציבור ובכללם גם הקבוצות השוליות בחברה. רוח אופטימית ליוותה בעבר, ובמידה רבה גם כיום, את החדרת האינטרנט לחיים הפוליטיים באמצעות מודלים שונים של דמוקרטיה קיברנטית (e-democracy) בכללם התקווה להשבת הדמוקרטיה הישירה ליושנה ברוח יוון העתיקה¹⁰. בנוסף, באמצעות תקשורת מתווכת המחשב, גם הממשל יכול היה להגביר את השימוש בסקרים ובמשאלי דעת קהל על מנת לעקוב אחרי העדפותיהם וצרכיהם המגוונים של אזרחיו. כך למעשה, הטכנולוגיה המתקדמת העניקה הזדמנות לארגן מחדש את החברה האזרחית בצורות שונות כולל: להרחיב את אפשרויות ההשפעה של סדר היום הציבורי; לעצב מחדש את החיים הפוליטית והציבוריים; לבזר את הכוח של מערכות הממשל; להרחיב את קהילות השיח; לעסוק בפעילות ציבורית ולהרחיב את פעילותם של ארגוני המתנדבים (11: Wilhelm 2000). מובן לכן מדוע רבות היו הציפיות הטמונות בתקשורת מתווכת מחשב שתיאורטיקנים של החברה האזרחית הפליגו בשבחה ( Whitley 1995) (Leighley 1995).

במגמה לצמצם את הניכור האזרחי והגברת השתתפות האזרחים בתהליכים חברתיים ופוליטיים, פיתח עוד בשנות השבעים אמיתי עציוני (Etzioni) 1972) בטרם פריחתה של תקשורת מתווכת מחשב, את מודל "Minerva"¹¹. מודל זה לא זכה להצלחה רבה, אולם הוא משמש עד היום כמודל סוציליזאטורי לחינוך האזרח¹².

במסגרת הניסיונות לשילוב הטכנולוגיות החדשות בפעילות האזרחית הועלה אף רעיון להפוך את קהילת הגולשים לקהילה אזרחית אקטיבית (הקרויה לעתים Netizen) שאינה מסתפקת בקבלת שירות בלבד , Hauben. & Hauben1998) Hauben 1996). רעיון ה - Netizen מתבסס בין היתר, על המחשב כקטליזאטור לדמוקרטיה (The Computer as a Democratizer¹³). וכדגם לתהליך קבלת החלטות דמוקרטי. מאז שעלה המושג ה- Netizen במהלך מחקר ברשת לפני כעשור, יש שעודם סוברים כי ניתן ליישמו. רק לאחרונה פורסמה מחדש הביקורת (Barbat 2003) על הספר (Hauben. & Hauben 1998) ככתבה וכלשונה (Barbat 1998), כאלו לא התרחש דבר בין השנים 1988 לשנת 2003. הגישה של מעריציו מובנת למדי שכן למעשה הרעיון של המחשב כקטליזאטור לא הגיע לכדי מימוש וכל מה שנותר מהרעיון הם קהילות הקרויות Netizen, המוחות נגד המלחמות ושאמצו לאחרונה (2003) את הלוגו ל"תקשורת ולא השמדה"
(Communication Not Annihilation) The Amateur Computerist [PDF file] 11(2)23 בצורה הבאה:

רעיון שזכה אמנם למימוש אך לא הצליח למעשה מתייחס ל"ערים הדיגיטאליות" (Digital Cities), בהם ניסו להפוך את תושבי הערים לאזרחי רשת (Civic Networking),,(Tambini 1999) (Rustema 2001),(הכט 2003). הניסיון נעשה בין היתר, בערים בולוניה, ברלין, לונדון, סנטה מוניקה ואמסטרדם. בערים אלו הופעלה השתתפות דיגיטאלית חלקית או מלאה של האזרחים. המידע המקומי אמור היה להיות זמין יותר באמצעות תקשורת מתווכת המחשב (CNC), לשם כך נפתחו ערוצי תקשורת באמצעות דוא"ל בין התושבים לבין עובדי השלטון המקומי. סופקו מצעים לדיון בסוגיות פוליטיות אזוריות, ארגנו קבוצות ווירטואליות בעלות עניין משותף. הוקמו רשתות של מידע ותחנות הצבעה במקומות ציבוריים ואף נערכו התנסויות בהצבעה אלקטרונית, אולם למעשה לא התקיימה הצבעה אלקטרונית באף רשת עירונית אחת (Tambini 1999).

גם הניסיון של ממשלת אנגליה (Office of the e-Envoy Website) לצמצום הפערים הדיגיטאליים בפרויקט >e-create< בדרום מזרח אנגליה, היווה פרוייקט ייחודי להעצמת קהילות פריפריאליות. במסגרת הפרוייקט, נעשה ניסיון להעלות את השימוש בטכנולוגיות ICT (Information and Communication Technology) במרכזים קהילתיים ולתרום לכינון קהילה יוצרת ומעורבת. ניסיון זה לא עלה יפה ולא זכה להצלחה. בשלב זה עודנה חסרה עדות מספקת שקהילות וארגונים וולונטריים מתחזקים באמצעות הטכנולוגיות החדשות) 2003 Keeble), וכי האינטרנט יפתור את בעיית האזרחים הבורים דיגיטאלית מבחינה פוליטית ויסייע בגישה למוגבלים לתהליכים פוליטיים (Street, 1997:31).

גישות אופטימיות ("מיתוסים דיגיטליים") רבות מתייחסות לפתרונות אפשריים לבעיית ההשתתפות הדמוקרטית באמצעות ההצבעה האלקטרונית. אולם דומה כי ניתן לדחות גישות ופתרונות אלה אחת לאחת¹⁴ (Levine 2002). על פי גישתו של לווין, המבקר את הגישות האוטופיסיטיות ביחס לסייבר-דמוקרטיה, הנוחות, הנתפש לעתים כמעכב השתתפות, איננה מהווה גורם משמעותי שכן הצבעה אלקטרונית מהבית משפרת אך במעט את ההשתתפות בבחירות (124-5:Levine 2002). מיתוס נוסף שנדחה הוא שתקשורת מתווכת מחשב מוסיפה מידע הכרחי וחסר לצרכי הצבעה (125-6:Levine 2002).

אשר למימוש הקשר של הממשל המרכזי עם פוליטיקאים ועם האזרחים עצמם, נעשו צעדים ראשוניים לפני עשור שנים (Schwartz 1998). אולם, הסוכנויות הממשלתיות שאינן מקלות על חיי האזרח, המשיכו במתן מידע מבוזר, ולא פעם נדרשו האזרחים למתווכים, בדמותם של עורכי דין המתמחים בייצוגם בפני השלטונות הפדראליים (Raney 2002) . רק בשלהי 2002 איפשר הממשל האמריקאי לזָמן באמצעות הרשת את המידע המבוזר בסוכנויות ממשלתיות שונות באמצעות חקיקה (E-Government Act 2002). אולם עדיין אין בידינו תוצאות על מידת היישום של חקיקה זו.

ניתן לסכם כי למרות השיפורים הטכנולוגיים שהוכנסו, כמו הרחבת פס הרשת והעלאת מהירות הביצועים, תחום הפעילות האזרחית ברשת לא התפתח כמידת הציפייה (Wilhelm, 2000:110). הסיבות לקשיים בפעילות הדיגיטאלית האזרחית אינן נובעות בלבד מליקויים בטכנולוגיות החדשות עצמן, וההתייחסויות האמביוולנטיות כלפי חדירת הטכנולוגיה לפעילות האזרחית (Street 1997: 34) (,Rustema 20011999 Tambini). הרישות האזרחי אינה יכולה, כנראה, להוות תחליף לרישות החברתית הבלתי ממוסדת. כל זמן שהפעילות האזרחית מתקיימת בקבוצות וולונטריות, א-סינכרוניות, המשוחררת ממגבלות של זמן ומקום, הן פועלות ברמה זו או אחרת, אולם כאשר חלים עליהם תהליכי התמסדות, יעילותן הולכת ופוחתת עד לדרגה מינימלית. הווי אומר, למרות האופציות הטבועות בטכנולוגיה המתקדמת, למעשה, תרומתה לפתרון בעיות הדמוקרטיה המודרנית מועטות ולכן הדמוקרטיה האלקטרונית (E-democracy) נשארת בחזקת אידיאל מופשט למדי ולא דבר קונקרטי או מטרה ברת השגה והגשמה (Street 1997:34) ( Bresnahan 2001). יחד עם זאת, ניכר כי החלה הפעילות האזרחית הווירטואלית לקבל פנים חדשות ולצבור עוצמה.

עלייתו של ה"הון האזרחי הווירטואלי"

ה"הון החברתי והאזרחי" הווירטואלי הולך וצובר עוצמה. דומה כי אלו קולותיהם של ה- "האקרים החדשים¹⁵" אשר עברו תהליכי עידון (Sublimation of Protests), ונהפכו לקולות מחאה גם בתחום הווירטואלי. בתחילת דרכם מחו ההאקרים על שנאלצו לנטוש את קהילתם השוויונית עקב התמסחרות המרחב הווירטואלי, ובהמשך הצטרפו מחאותיהם הבלתי ווירטואליות נגד הגלובליזציה וצבירת העושר בידי ה"התאגידים הגדולים". בימינו, טענותיהם מועצמות וזוכות עתה גם למחאות ווירטואליות של ציבור גולשים ההולך ומתרחב. "ההאקרים החדשים" מוחים כיום נגד התפוררותם של התהליכים הדמוקרטיים במרחב הווירטואלי הנתפס על ידם כ"נכס של הציבור" (Commons). הם מתנגדים להעברתו לידי התאגידים העסקיים. מחאות אלו מתעצמות באמצעות מגוון צורות תקשורת מתווכת המחשב. ניתן להמחיש זאת באמצעות שלושה ביטויים ווירטואליים: משחקי הרשת, קהילות ווירטואליות, "בלוגים".

מחאות מקוונות במשחקי הרשת - דוגמא לפעילות מחאה, בזירה מפתיעה, אולי, הן במסגרות של פעילויות פנאי נוסח פעילויות משחקיות ברשת. עולמות המשחק המקוונים נהפכים כבימה למחאות והפגנות בעולמות הוירטואליים. שחקנים במשחקי רשת מוחים נגד המלחמה בעיראק, מארגנים תרומות צדקה ומעורבים בפעולות חברתיות נוספות שנערכו באינטרנט (2003 Wadham). לשם המחשה שחקן "הסימס און ליין"
(The Sims Online)¹⁶ טוני וולש ( Tony Walsh), מחה על שתי עסקאות בשווי מיליוני דולרים לפיהן ישולבו במשחק של EA מותגי שני תאגידים (Mega-Corporation) של יצרנית השבבים אינטל ורשת המזללות מקדונלד'ס (McDonald's). לדעתו, צריכים פעילי האנטי גלובליזציה לפעול על פי הכללים בעולמות כמו של "הסימס און ליין" ואף אירגן לשם כך תהלוכת מחאה וירטואלית בעולם המשחק.

"שיווק אגרסיבי הוא חרב פיפיות", כותב וולש, "חברות שחותמות על עסקאות להצבת מוצרים כולאות עצמן בצינוק דיגיטאלי...מהפכת כיסוח הפרסומות (ad-busting) צריכה לשדרג עצמה לעולם המקוון(Walsh 2002) .

המאבק המקוון על "חנות הצעצועים" - פשיטת הרגל של חברת הצעצועים (eToys.com) מיוחסת לפעילותה הנמרצת של קהילת ווירטואלית בעלת עוצמה מוסרית שהחזיקה בערכים של סולידאריות והתנגדה להשתלטות של בעלי התאגידים. חברת הצעצועים >eToys.com< נצחה אמנם בבית המשפט, על שליטה בכתוביות של אתרים באינטרנט, אולם פשטה את הרגל אחרי ארבע שנות פעילות. בית משפט פסק (בסוף שנת 1999) נגד קבוצה של שבעה אמנים שוויצריים דאדאיסטים בעלת שם אתר דומה (etoy.com) בטענה כי לקבוצת האמנים מוניטין שלילי ועלולה לבלבל את ציבור הצרכנים התרים אחר צעצועים לילדים, זאת למרות ששבעת האמנים רשמו כדין את שם האתר שלהם מספר שנים בטרם הקמת החנות המקוונת (קזין 2003). ה"מטאפורה של חנות הצעצועים" נהפכה, תוך זמן קצר, כבר למעין קלאסיקה בתולדות התפתחות האינטרנט הממחישה את יכולת השפעתם של ציבורים באינטרנט (2003 Wishart & Bochsler).

מחאותיהם של הבלוגרים - טכנולוגיה חדשה להבעת מחאה היא שיטת ה"יומן האישי המקוון" ה"בלוג" (Web log). אחד מיתרונותיו הבולטים של הבלוג שכל זמן שהוא אינו מיועד למטרות רווח הוא בחזקת משאב חופשי שאינו כפוף לחוקי זכויות היוצרים (Walker 2002) ולכן בעל האתר המכונה "הבלוגר" (Blogger), יכול להביע את מחאותיו והשגותיו האישיות ללא פיקוח או צנזורה. תופעת הבלוגים הולכת ומתגברת באירופה, בארה"ב ואף בישראל כמו ב- "ישראבלוג", "רשימות", האייל הקורא, אינדימדיה¹⁷. הבלוג נהפך גם לצורת ביטויי לחוקרים ובעלי דעות ידועים בארה"ב, כמו למשל, אמיתי עציוני (Amitai Etzioni Notes). עציוני ישראלי במקורו, מטיף כבר משנות השבעים (Etzioni 1972) להקטנת הניכור האזרחי והגברת ההשתתפות של האזרחים בתהליכים חברתיים ופוליטיים באמצעים התקשורת הקונבנציונאליים. אחד מהנושאים הראשונים בתחילת אפריל 2003 (03.03.03) שעליו התייחס עציוני בבלוג היה הקהילה הגלובלית (The Global Community).

גם לורנס לסיג מבית הספר למשפטים באוניברסיטת סטנפורד, הנחשב כיום לאחד המומחים הבולטים בתחום משפט האינטרנט אשר דעותיו מופצות בדרכים רבות, הקים בלוג Lawrence Lessig blog ובו הוא מביע את גישתו נגד החוקים הדרקוניים של זכויות היוצרים, המאיימים לדעתו לסרס ולעקר את הרשת וכך הוא עונה בבלוג לאחד הפונים בסוף אפריל 2003 :

המטרה של פרויקט "Creative Commons" הוא לשחרר מוצרים למרחב הציבורי תוך הגנה על זכויות ממצאיהם אך לא להגביל את הדור השני של הממציאים ולא לשלול מהם את הזכות ליהנות מההמצאות ואף להצעידן שלב אחד קדימה (דרור 2003). דרישתו של לסיג בהשארת המרחב הווירטואלי כנכס של הציבור ("Commons"), לפחות לכל מה שקשור לזכויות יוצרים הפכה אותו לנושא דבריהם של המתכנתים וכממשיך דרכם של ה"האקרים החדשים" אשר דרשו להשאיר את המרחב הווירטואלי לנגישות חופשית למידע ולמניעת המונופול של הידע. גישתו של לסיג מסייעת בסלילת הדרך להפיכתו של המרחב הווירטואלי למגזר ייחודי .

ייחודו של המרחב הווירטואלי

המרחב הווירטואלי מתאפיין בכך שהוא חוץ-גופי, ומנותק מסביבה עסקית, שלטונית, חברתית, פוליטית או זהות ספציפית. הדיפוזיות המאפיינת את המרחב עומדת במתח עם הטבע המקומי והפרטיקולארי של החוקים וההסדרים החברתיים המוכרים בכל אחד משלושת מגזרי החברה ולכן יש מקום למגזר ייחודי. למגזר זה ניתן לצרף גם את הנכסים הציבוריים שאינם נושאים חדשים, אולם מקבלים לאחרונה לבוש חדש בעיקר בהקשר למרחבים הווירטואליים. העקרונות של שיתוף פעולה במרחב הווירטואלי אשר אפינו את "כלכלת המתנות" של ההאקרים הראשונים משותפים במידה רבה גם לנכסים של הציבור ("Commons"). מקומם של נכסי הציבור הוא מחוץ לשליטת מגזרי הממשלה והעסקים: (Rowe 2001)

דומה גם שנכסי הציבור אינם יכולים להיות בשליטת המגזר בשלישי המיצג רק חלק מהאזרחים ובצורת התפתחות מוסדותיו הוא מחליף את המגזר הממשלתי. נכסי הציבור נהפכו לבעלי משמעות סימבולית בתרבות האמריקאית, שכן הם מזמנים קודים של שוויון חברתי ושיתוף פעולה של כלל הציבור, מסיעים להעצמתה ולשגשוגה של הדמוקרטיה, ומאפשרים לקיים גם יזמות משותפת¹⁸ (Bollier 2002) (Feuerstein 2001) . הנכסים הציבוריים מהווים עדיין שליש מהשטח האמריקאי כמו גם יערות, קרקע ציבורית, מקורות מינראליים, אורניום, גז טבעי, מים טריים ושטחי מרעה בנוסף נכללים בנכסי הציבור גם ערוצי המידע הציבורי, המבנה הגנטי של החיים, קרנות מחקר ופיתוח פדראליות.

המגזר העסקי בעיקר התאגידים וחברות הענק, הבינו ש"הפוליטיקה" המקורית של האינטרנט להשאירה כנכס של הציבור, מאיימת על ההגמוניה שלהם בשוק, ולכן הם החלו להילחם בה. הם הפעילו שתדלנים במגזר הממשלתי, תרמו כספים למחוקקים והביאו לחקיקה שמטרתה להגביל את יכולת האינטרנט "לשנות את העולם" ולהשאיר את המרחבים הווירטואליים כנכסי ציבור. לעומת "ברוני השוק" החלו מחאות בעד החזרת נכסי הציבור המכוונות נגד הממשל האמריקאי המוכר חלקים מהנכסים בהנחות ענק, ואף נותן אותם בחינם (Reclaiming a Commons¹⁹ ). אחת הדוגמאות ניתן לראות בכנס בנושא התרבות הפתוחה (Vienna 2003)

אשר דן בנגישות הגולשים לנכסים הציבוריים (Commons) בטריטוריות החדשות (New Territory). בדברי הרקע לכנס נאמר בין היתר, כי זו מחאה נגד "הקואליציה של הקונגלומרט של בעלי המדיה הקוראים להחמרה במדדים לעצירת המידע תוך יצירת מחסור בשפע המידע הדיגיטאלי באמצעות טכנולוגיות מגבילות וחוקים "מדכאים".

לדוגמא, לנכס ציבורי העובר לידים פרטיות מהווה "אוטוסטראדת המידע" (Information SuperHighway), עליה הכריז כנכס של הציבור אל גור כשהיה סגן נשיא ארה"ב ב- 1995. "אוטוסטראדת המידע" כסחורה ציבורית ניתן היה לקבלה חינם או במחיר מסובסד (גלילי 2003). בדומה ל-SuperHighway, "אוטוסטראדת המידע" אמורה הייתה להיות תשתית פתוחה לתעבורת מידע, שתעודד צמיחה ויזמות כלכלית מהירה בדומה לתשתית התעבורה הקרקעית שקמה בארה"ב בשנות החמישים. מספר הזירות הווירטואליות בהן ניתן עדין לרכוש "סחורות ציבוריות" כלומר, לגלוש ללא תשלום הולך ומתמעט (,2001Bollier 2002). כתוצאה נכך רבים ממשקי הבית כלל אינם יכולים להרשות לעצמם להתחבר לאינטרנט המהיר בגלל המחיר הגבוה הנדרש ובכך אין שוב האינטרנט המהיר משמש כנכס של כלל ציבור האזרחים.

התהליכים במרחב הווירטואלי אינן מעידים בינתיים, על תרומתה משמעותית במילוי "היעדים האופטימיים" של המגזרים הפוליטיים והציבוריים כמו העלאת שיעורי ההתנדבות, הצבעות אלקטרונית אולם אין ספק כי כמה מהמגזרים במרחב נהפכו לשוק דעות ווירטואלי, לזירות התגוששות וכפורומים למחאות והפגנות. מבחינה זו הולך ומצטבר הון ווירטואלי שעל מנת לטפחו יש לנתקו מהשיח המתנהל בשלושת המגזרים החברתיים הקיימים ולהקציע ספֵירה ציבורית (מרחב ציבורי) נוספת ולייחד לה מגזר נוסף.

"המרחב הציבורי" הווירטואלי כמגזר רביעי

אפיונו של המרחב הווירטואלי שהוא מרושת בקהילות שניתן לגלוש בהם בקביעות ולקיים בהן אינטראקציות חברתיות מגוונות (Thompson & Fernback 1955). הקהילות הווירטואליות שאינן משקפות את מערכות הכוח, המוסדות והתנועות החברתיות המאפיינות את חברת האוף ליין המוכרת, מתאימות לקיים בהן שיח, לפחות ברמת התודעה, ללא כבלי פיקוח וכפייה של החברה, וללא האפשרות לקיים שיח שאינו תלוי בשלושת מגזרי החברה הקיימים. יחד עם זאת, קהילות אלה מפרות, מקדמות ואולי אף מהוות, מעין מצפון חברתי ואתי לכלל מגזרי החברה ועשוי לסייע למתן את מתחי הכאוס בה נתונה החברה הפוסט מודרנית.

ארכיטקטורת האינטרנט מסיעת ליצור כמה מהתנאים ה"אידיאליים" של "המרחב הציבורי" בו ניתן לנהל את השיח הציבורי הדמוקרטי שהציע הברמס (Habermas 1974,1964 ) מאסכולת פרנקפורט. לפי גישתו, "המרחב הציבורי הוא מרחב - ביניים בין המדינה לבין החברה האזרחית (Civil Society), מרחב (שאינו בהכרח פיזי) שבו הבדלי כוח וסטאטוס מושעים לשעה. שבו, בעקרון, לכל בני האדם מעמד שווה. שבו כל אדם מיודע היטב זכאי להשתמש בתבונתו לשם ביקורת חופשית על כל נושא בעל עניין ציבורי" (ורמן 1997:35).

על פי תפיסה זו, השיח הציבורי הוא רציונאלי, מתקיים במדינה חופשית ובזירה בלתי תלויה מלחצים כלכליים (Habermas 1989:160). תקשורת מתווכת מחשב פתחה אפשרויות רבות לאוהבי השיח החל בפוליטיקאים וכלה במבקרי תרבות הדיוטות. כל החפץ יכול להפיץ את הגיגיו לקהל שומעים בקלות רבה מאשר בעבר, בכל אתר ואתר. לכל גולש מתאפשר להיות בעל עמדה ייחודית ולתקשר באופן ווירטואלי עם יחידים וקבוצות מרושתות. השיחות הדיגיטאליות פורחות ומשגשגות והחגיגה הדמוקרטית בחילופי הדעות (Exchange of Views) בעיצומם. הברמס מתייחס למרחב הציבורי²⁰ (Habermas 1989) כאל שיחה בה אנשים פרטיים המתאספים מרצונם ללא כפייה ויוצרים ציבור. משתתפי השיח אינם מקצוענים, אינם אנשי עסקים הדואגים לעסקיהם הפרטיים ואף אינם כפקידי ציבור החייבים בכללי משמעת. כאמור, המאפיין את מסגרת הדיון היא השמירה על כללי שוויון, הדדיות וסימטריה - לכל אחד סיכוי דומה להביע את דעתו, להעלות שאילתות, לחקור ולפתוח בדיון, ובכלל זאת למתוח ביקורת על המדינה ועל אופנים אחרים של הפעלת כוח; כולם זכאים לערער על נושאי הדיון שעל סדר היום; רשאים להעלות טיעונים רפלקסיביים על כלליו של הליכי השיח ועל דרך יישומם²¹ . במילים אחרות, המאפיינים של מצבי השיח אידיאליים (ISS - "The Ideal Speech Situation" ) לפי הברמס²² הוא כי כל אחד רשאי להביע את עמדותיו, שאיפותיו וצרכיו. כל אחד רשאי לשוחח ולהשתתף בשיח; לכל אחד הזכות לשאול, להעלות שאלה כנגד כל טיעון המועלה בשיח (ביקורתיות) ולטעון טענה ככל העולה על הדעת. לא ניתן למנוע מהמשתתפים מלממש את זכויותיהם באמצעות כפייה חיצונית או פנימית. השיח הדמוקרטי נתפס כמהלך של הבנה הדדית, של הידברות לצורך הגעה לאמת או לאינטגרציה חברתית בו מתאפשר לגולש להיווכח בחלופות ובתגובות מגולשים אחרים תוך התעלמות מאינטרסים סמויים המאפיינים את רוב צורות השיח האוף לין אפילו את השיח המדעי המודרני .

דיון

הפתיחות ברשת יוצרת קהילות וירטואליות בעלות דפוס ארגוני בלתי מחייב ובחירה החופשית, סימטריה ביחסים בין המשתתפים, הסכמה לטנטית על דפוסי חליפין וסממני שוויון וסימטריה בין הגולשים. מובן לכן מדוע השיח הווירטואלי יכול היה להתפתח בתנאים אלו שכן ייחודו של השיח הווירטואלי הוא בהתחדשותו המתמדת בתהליכיו המורטוריים, בחוסר מיסודו ובהיותו נפרד ממערכת הביצוע ובכך הוא שונה במהותו מהשיח המתקיים בשלושת המגזרים החברתיים הקיימים (כלכלה, ממשל והחברה האזרחית). לכל בן-שיח יש סיכוי זהה להביע את דעתו, להעלות שאילתות, לחקור ולפתוח בדיון, ובכלל זאת למתוח ביקורת על המדינה ועל אופנים אחרים של הפעלת כוח. כל השותפים לשיח זכאים לערער על נושאי הדיון שעל סדר היום. הם זכאים להעלות טיעונים רפלקסיביים על כלליו של הליכי השיח ועל דרך יישומם.

ה"דמוקרטיה של דיאלוג" במרחב הציבורי הווירטואלי מאפשרת הידברות לצרכים, כמו הגעה לערכים ולנורמות ואף לאינטגרציה חברתית ואף מאפשרת את גיבושם הראשוני של תנועות חברתיות חדשות, העוסקות בין היתר באקולוגיה , בשלום ובזכויות אדם. זו מסגרת נאותה לקביעת הסדרה משותפת (Co-Regulation) למשטר עצמי בתוך קהילה משותפת אחת, וכן זו דרך לדיון בנורמות חברתיות, בחוקים ובכללי אתיקה בהתייחס לשלושת מגזרי החברה - הממשל, התאגידים וגופים ציבוריים וקהילתיים המקובלים על סביבתם.

התנאים המבניים שתיאר הברמאס (1989) בביקורתו על החברה כמו הטרנספורמציה של המרחב הציבורי בחברה הקפיטליסטית המתקדמת (ורמן 1997:37) המטשטשת את קווי ההבחנה בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי והעברת תפקידי הממשלה למגזר האזרחי והעסקי מתרחשת כיום גם במגזר הווירטואלי.

התנועות המחאה העממיות הרדיקליות כמו הצ'רטיסטים (Chartists) בהנהגתו של רוברט אואן (Owen) במאה ה- 18 באנגליה דומות למחאות נגד הגלובליזציה, לקריאה להקטנת הפערים הדיגיטאליים ולהתנגדות ל"בורגנות הדיגיטאלית" המשתלטת על המרחב הווירטואלי של היום. גם הרעיון של הספֵירה הציבורית הממוקמת בסלונים והמועדונים הספרותיים של המאה ה - 18 ניתנים להשוואה לקבוצות הדיון במרחב הווירטואלי .

מובן לכן כי המרחב הציבורי הווירטואלי כמגזר רביעי, פותח אמנם אפשרויות מסוימות אולם עדין נשארים הקשיים בהשתתפות של קבוצות ופרטים רבים בדמוקרטיה בת זמננו ויכולתם של אלו, ליטול חלק בשיח הציבורי, ונתונים להשפעתם של פערי נגישות של חלקים באוכלוסייה כמו גם ויחס דיפרנציאלי כלפי הטכנולוגיה. השימושים המגוונים שמאפשרת תקשורת מתווכת מחשב לא הצליחה עדין, וכנראה שגם לא תצליח בעתיד, להגשים את רעיון הדמוקרטיה במובן של השתתפות מירב האזרחים בפעילויות פוליטיות ואזרחיות הן ברשת והן מחוצה לה. למרות התנאים האידיאליים לשיח הציבורי יש השגות ביחס ליישום המעשי כמו ניסיונות רגולציה של הממשלה (להרחבה אודות השתלטות המרחב העסקי על מגבלות אלו ר'Dahlberg 2001).

לכאורה, דמוקרטיה אלקטרונית (E-democracy) היא אידיאל מופשט למדי מאשר דבר קונקרטי או מטרה בעלת השגה (Bresnahan 2001) . עם זאת, האפשרות לקיים שיח ווירטואלי ציבורי שאינו תלוי בשלושת מגזרי החברה הקיימים עשוי לסייע למתן את הכאוס בה נתונה החברה הפוסט מודרנית.

לכאורה, המרחב הציבורי הווירטואלי, כמגזר רביעי בחברה, היא מסגרת בעלת תנאים אופטימאליים לשיח דמוקרטי אלקטרוני. עם זאת, נראה כי זו עודנה נותרת בגדר מסגרת אליטיסטית, שגם במידה והסדר החברתי בה אינו משקף באורח ישיר הסדרים חברתיים ומערכות כוח המאפיינות את העולם החוץ-קיברנטי, הרי אין בה כדי להבטיח את השתתפות מירב האזרחים בפעילות הפוליטית והאזרחית, ודומה כי תועלתה להעצמת ממדי ההשתתפות בדמוקרטיה דורשת חשיבה עתידית מפוכחת.

מקורות בעברית

• אביב ע' (2002) - ועדה של מועצת העיתונות מציעה לחייב אתרי אינטרנט בכללי אתיקה כמו העיתונים - מחלקה ראשונה (18/12/2002)
• אדורנו ת"ו והורקהיימר מ' (2003) - אסכולת פרנקפורט. בני-ברק:ספרית הפועלים
• אייזנשטדט ש"נ (2002) - "פונדמנטליזם ומודרניות" אוניברסיטה משודרת. משרד הביטחון
• בן-אהרן י' (2002) - עליית החברה האזרחית בעולם ובישראל
• גור-זאב א' (1996) - אסכולת פרנקפורט וההיסטוריה של הפסימיזם. ירושלים: מאגנס.
• גלילי ש' (2003) - מדינה של פס רחב YNET (10.04.03)
• הברמס י' (1991 ) - "חברה וזהות בימינו", תל אביב
• הברמס י' (2001) - "הקונסטלציה הפוסט-לאומית", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד
• החברה האזרחית בישראל
• היידגר מ' (2002) - "העידן של תמונת העולם" עמ: 71-94 בתוך "תרבות דיגיטאלית" בעריכת ון-סאן י' א' תל-אביב: הקיבוץ המאוחד
• הכט י' (2003) - "השיח הווירטואלי: בין פתיחות למיסוד" משאבי אנוש 183:
• ואדהם נ' (2003) - "משחקי מחאה" אי פי ו- YNET ( 30.04.03)
• ורמן ד' (1997) - "המרחב הציבורי של הברמאס: ניסוי מחשבתי או ניסיון היסטורי?" דברים אחדים (1 ) 34 - 45.
• זילר ג' (2002) - "הסדרה עצמית של תכנים באינטרנט" איגוד האינטרנט הישראלי
• טמביני ד' (2002) - תקשורת מתווכת מחשב - והחברה האזרחית ברשת. איגוד האינטרנט הישראלי
• יובל ד' (2000) - "אחרי שגומרים להתפעל" הארץ 30.12.02
• יובל ד' (2003) - "קו ההגנה האחרון של האינטרנט" הארץ (06.03)
• לב- און א' (2000) - "רשתות של הבנה - קווי מתאר לתיאוריה רדיקלית של אינטרנט ודמוקרטיה". הוגשה כעבודת מ"א בחוג למדע המדינה, אוניברסיטת תל -אביב.
• מור ג' (2002) - "הצעה: האתרים יפקחו על עצמם" YNET (07.11.02 )
• מור ג' (2003) - "פורנו בספריות זה רע? " YNET (13.11.02)
• מור ג' (2003) - פושעי המחשבה בטוחים פחות YNET (02.01.03)
• מור ג' (2003) - גם הוא זכאי YNET (08.01.03)
• מור ג' (2003) - מועצת העיתונות תפקח על אתרי תוכן YNET (13.01.03)
• מור ג' (2003) - סימנים של התאוששות YNET (18.01.03)
• סורוס ג' (1998) - החברה הפתוחה בסכנה - משבר הקפיטליזם הגלובלי. ת"א: ידיעות אחרונות
• ציגלמן ע' (2003) - המתנדבים החדשים: יותר גברים, יוצר צעירים, יותר מצליחים הארץ 16.04.03
• קזין א' (2003) - פוקימון נגד חופש הביטוי הארץ (01.04.03)
• ראימונד א"ס (2003) - "הקתדראלה והבזאר" איגוד האינטרנט הישראלי
• רוזן ג' (2003) - "דיגיטאליות, עוצמה והמעמד החדש בישראל"
  YNET ( 07.03.03 ) הקדמה לספר "תרבות דיגיטאלית", ספריית קו אדום: הקיבוץ המאוחד
• תורגמן-גולדשמידט א' (2001) - להיעשות סוטה: הבניית המציאות של עברייני מחשב" (האקרים, קראקרים ואחרים), חיבור לשם קבלת תואר דוקטור האוניברסיטה העברית בירושלים.
• "מפלה לחוק זכויות היוצרים האירופי" רויטרס YNET (24.12.02)
• " סין משתיקה את הבלוגרים" רויטרס YNET (16.01.03)

הערות שוליים

1. הוגי אסכולת פרנקפורט, המהווים את הזרמים המרכזיים במחצית השנייה של המאה העשרים (Horkheimer, Adorno, Habermas), רואים בחברה הקפיטליסטית המאוחרת ככובלת את התודעה של בני-האדם, ומונעת מהם לראות חלופות. בעוד היחיד המודרני הוא חלק מן המכונה המשעבדת אותו. יש רידוד של סגוליות האדם: האדם החד-ממדי (כסף וכוח). אסכולה זו מחייבת לכן, את שחרור האדם מכבלי כפייה חברתית - במיוחד ברמה התודעתית ובעשייתה של החברה לצודקת יותר.
2. ההישגיים המדעים נמדדים באמצעות ההכרה של החברה האקדמית והפרסומים בעיתונות הרלוונטית מהווה תמורה נאותה (Bollier. 2002).
3. 
   
   http://www.silverlink.net/~poke/IIP/issues/manifesto.html
4. 
   
   The Manifesto of January 3, 2000, http://www.spectacle.org/1098/sterling.html, Sterling B. (1999)
5. השילוב של שואה אקולוגית עם בעיות חברה, רווחה ושוויון היא חלק מתפיסת עולם רחבה יותר מבית מדרשו של היידגר (Heidegger 1977), הרואה בטכנולוגיה לוגיקה של שליטה המכניסה את האדם למערבולת של הפעלת כוח וכך הופך האדם לחומר גלם בכוח ובכלל זה האדם עצמו. (לב-און 2000:26) (היידגר 2002).
6. בניגוד לתפישת הסטייה כפעילות שולית בחברה, היא זוכה למיקוד חברתי ולעתים אף ליוקרה. ההאקר כגיבור תרבות ולא כטיפוס שולי/שלילי.
7. כבר בתהליכי המיסוד של החברה האזרחית בישראל יש סמנים של הסתאבות דמוי שלטונית של כמה ממוסדותיה. בכינוס של המוסדות שלא למטרות רווח (18.12.02) אמר רשם העמותות כי כסף רב מדי מגיע להנהלה ולא לנזקקים. ...בפועל, העמותות נהפכו לעסקים משגשגים, עם משכורות שמנות למנכ"לים, והמדינה מעבירה להן מיליוני שקלים בשנה בלי פיקוח.
8. בישראל קימת עליה במספר המתנדבים בתחומים מסוימים: "מספר המתנדבים לער"ן עלה ב - 40% בשנת 2003. בארגון "לתת" פועלים היום פי שניים מתנדבים יותר מאשר ב-2002 . גם בעמותות נוספות ובמחלקות רווחה עירוניות מרגישים במגמה: לצד הגמלאים, שבעבר היו רוב בין המתנדבים, מתגייסים לפעילות יותר ויותר אנשים צעירים ובעלי משפחות" (ציגלמן 2003). מאחר ואין נתוני השוואה עם הנתונים האמריקאים קשה לקבוע מהדיווח העיתונאי האם המגמה בישראל אכן הפוכה למתרחש בארה"ב.
9. 
   
   For example, in 2000, 41.5 % of American households were connected to the Internet, but the rate was half that among single-parent African American families in central cities. Only about a fifth of disabled citizens were using the Internet (U.S. Census Bureau 2000b, xv, 6, xvi) (Levine 2002:122).
10. 
    
    Today's telecommunications technology may make it possible for our political system to return to the roots of Western democracy as it was practiced in the city-states of ancient Greece. Tomorrow's telecommunications technology almost certainly will.... The electronic republic cannot be as intimate or as deliberative as the face-to-face discussions and showing of hands in the ancient Athenians' open-air assemblies. But it is likely to extend government decision making from the few in the center of power to the many on the outside who may wish to participate. (Grossman 1996:33, 49)
11. 
    
    Etzioni A. (1972) "Minerva: An Electronic Town Hall", Policy Sciences 3(4)457-474.
12. 
    The Communitarian Network
13. 
    
    The last chapter -- perhaps the banner of their entire book: 'The Computer as a Democratizer' -- claims that the 'step toward universally available and affordable access' and "uncensored accessible press" demonstrate that 'it is now possible to meet more of Mill's requirements for democracy' (Barbat 2003)
14. על פי הצלבת הנתונים של הבחירות בארה"ב שנערכו בשנת 1998 ופורסמו בשנת 2000. (U.S. Census Bureau 2000b, xvi),.
15. ה"האקרים" מוגדרים בספרות על תרבויות המחשב כפעילים הבוחנים את גבולותיהן ויכולתיהן של תוכנות שונות ומשתייים לקהילה המתאפיינת בגישות אידיאולוגיות הדוניסטית עד עבריינית (במקרים קיצוניים). חוקרים אף מייחסים תכונות שונות להאקרים בתקופות שונות (מימיה הראשונים של ה- Arpanet ועד למציאות הרבגונית של האינטרנט בת זמננו). מבחינה זו, ניתן להבחין באידיאולוגיות ליברליות-דמוקרטיות, ואף ביקורתית ניאו מרקסיסטיות שאפיינו חלק גדול מהדיונים בנושאי חופש המידע והמחשוב בעבר, הזוכים להרחבה ופופולריזציה בקרב קהילות ההאקרים בני זמננו.
16. המשחק "הסימס", הופץ לראשונה בפברואר 2000, מאפשר לשחקניו ליצור דמויות וירטואליות ולשלוט בחייהן בתוך שכונה ממוחשבת - לרכוש עבורן בית, למצוא עבודה, להשקות את העציצים, לרכוש פריטים לבית, להכיר בת-זוג, להתאהב ואף להתחתן, להזמין חברים לביתם ועוד. העולם של "הסימס און ליין" (The Sims Online) שפותח על ידי חברת אלקטרוניק ארטס (EA), שיצא לשוק בסוף 2002, הוא המשך של המשחק המצליח, "הסימס", מתרחש ברשת בזמן אמת וכל הדמויות בו נשלטות על ידי גולשים ובכך הוא מאפשר לסימים להפוך לאזרחי הרשת. יותר מ-50 אחוז משחקני הסימס הן נשים. המשחק תורגם ל-13 שפות. הצלחתו הביאה את EA להפיץ חמש חבילות הרחבה למשחק, שהוסיפו לו תכונות חדשות. הסימס און-ליין מעשיר את עולם הסימים במערכת חברתית של נורמות ממש כמו בחיים. מה בדומה לסימס המקורי, העולם של הסימס און ליין הוא קפיטליסטי וקשוח. כדי לשרוד יש לצבור ממון במטבע מקומי - סימולאונס (Simoleons). המשחק מאפשר לשחקניו מידה רבה יותר של חופש באינטראקציה עם אחרים באמצעות שפת הסימליש (Simlish) - שפת הג'יבריש של הדמויות וכן בעשרות צורות אחרות כמו נשיקות ולחיצות-יד. כמו כן ניתן לדמויות להראות תנועות איום והפחדה במצבים שמצדיקים זאת. בתחילת 2004 תושק מהדורת סימס 2 אשר תאפשר לבטא מצבי רוח ורגשות באמצעות אנימציה ריאליסטית יותר, שתכלול לראשונה גם הבעות פנים. כל דמות במשחק תשא די אן איי משלה, ותוכל להוריש את המטען הגנטי לצאצאיה, שיהיו דומים לה ויתנהגו באופן דומה. במשחק של 2004 ניתן יהיה להבחין גם בין חברים אפלטוניים, בני זוג, בני משפחה ועוד.
17. תחת הכותרת של Blogger Protest הופיעו במנוע החיפוש של גוגול 40300 אתרים בתחילת מאי 2003.
18. 
    
    Scientific communities, too, are highly inventive and stable because they are rooted in an open, collaborative ethic (Bollier 2002).
19. 
    
    "Reclaiming the Commons," Yes! Magazine (Summer 2001).
    "Reclaiming a Commons," Lawrence Lessig (May 1999).
20. מבחינה היסטורית, מתאר הברמס את עליית הסלונים והמועדונים הספרותיים, עיתונות וכתבי עת פוליטיים, ומוסדות של דיון והשתתפות פוליטיים במאה ה-18 , פורומים ציבוריים אפשרו לפרטים לדון באופן ביקורתי באינטרסים המשותפים שלהם ובענייני הכלל, ולעזור לעצב באופן רציונאלי יותר את הסדר החברתי והפוליטי באמצעות פעילות במרחב הציבורי, הדיונים בסלונים, במועדונים ובחוגי הקריאה לא היו כפופים לנורמות השוק של ייצור וצריכה ואם זאת כוונו יותר להיות "בעלי אופי 'פוליטי' במובן היווני של המילה, כלומר משוחררים מכבלי דרישות ההישרדות היומיומיים ( Habermas 1989:160).
    
    
    In his book The Structural Transformation of the Public Sphere (1989), Habermas explains how the public sphere developed as a social institution in the seventeenth and eighteenth centuries and was an important factor in the transition from monarchy to parliamentary democracy. In Germany, England and France, many educated and well-to-do citizens gathered in coffee houses, salons and table societies to discuss the affairs of state. In doing so, and in making use of the printing press to widely distribute their ideas, these individuals became an effective opposition to the governing powers.
21. דוגמא ראשונית של מצבי שיח ניתן לראות למשל בפורומים הזמניים הנוצרים סביב "תגובות קוראים" על כתבות וירטואליות למשל ב - YNET.
22. 
    
    The Ideal Speech Situation

    • Values of truth and rightness elucidated in terms of consensus theory of discourse.
    • Basis of moral rightness (practical truth): not correspondence; no metaphysical or religious first principles; against subjectivism, decisionism, relativism.
    • Therefore, intersubjective agreement or consensus as only basis of moral validity.
    • But actual or de facto consensus is no guarantee of moral truth: distorted communication (ideology); insufficient information etc.
    • Therefore moral truth must be based on rational consensus as the product of an 'ideal speech situation' (ISS).
    • Conditions of ISS: absence of power relations; equal opportunities to speak; openness to all relevant considerations; revisable concepts; consensus always provisional.
    • ISS as ideal standard for criticism rather than something we can ever actually achieve or know that we have achieved.
      http://arts.anu.edu.au/sss/west/fsh.html#8.Habermas