יחודו של הטוקבק*

מאז כינונה של תקשורת האינטרנט, אנו עדים להתגבשותן של צורות חדישות של תקשורת וערוצי שיח בחברה. צ'טים, קבוצות דיון, בלוגים וכעת טוקבקים, כולם הביאו עמם צורות חדישות של שיח. אולם, דומה כי המבנה של צורות אלו השפיע על דפוסי ההתנהלות, תכני התרבות המתהווה ומכוונתה, המוטמעת, מאורגנת ונשזרת בתרבות השיח.

תופעת ה- "TalkBack" מהווה פורום תגובה חד פעמי לכתבות עיתונאיות במרחב הווירטואלי, המופיע, על פי רוב, בסופה של הכתבה ובסמוך עליה.

הטוקבק אשר הפך במהירות לזירה שוקקת של פעילות חברתית, תרבותית ופוליטית זכה לאחרונה לדימויים רבגוניים כמוקד לתרבות דמוקרטית מחד, וכזירה להשחתת מידות ואנטגוניזם חברתי מאידך.

השאלה העולה לדיון היא מהו מבנה הפעילות בטוקבק, ומהן משמעויותיו כזירה ציבורית?

הטוקבק מהווה זירה להתחדשות ושינוי פוליטי, חברתי ותרבותי. הבנת מאפיינים אלו יוכלו לסייע בהסבר הדימויים הרבגוניים וההתנגדות שמעוררת צורה חדישה זו של תקשורת המונים. ראשית, ברצוני להראות מהו מקור המונח ומאפייניה המבניים הכללים, ובהמשך אצביע על ההתפתחויות התרבותיות, הפוליטיות והחברתיות שמבנה זה יצר.

יש הסוברים שיסודה של הטוקבק ביצירת ביטויי תרבות אינדיווידואליים באינטרנט הבולטות בתופעות נוסח יצירת עמודי הבית והבלוגים . יש לציין כי ה"טוקבק" ביסודו איננו בבחינת המצאה ישראלית ואינו מהווה מונח חדש במילון התקשורת. המושג קיים עוד מימי המדיה המסורתית (Traditional Media) בה העיתונות הכתובה, הרדיו והטלוויזיה היו דומיננטיים, יהוו מסגרת פתוחה לתגובת צרכני התקשורת. כך למשל, במדורי המכתבים למערכת, בשיחות עם מאזינים ברדיו (דוגמת בתוכניות הרדיו "יש עם מי לדבר" או בתוכניתו של ז'וז'ו אבוטבול ). עם זאת, בטוקבק הווירטואלי אנו מוצאים, על פי רוב, מערכת מבנית שונה המתנהלת באורח ספונטאני, בה המשתתפים תורמים בהתאם לטכסטים וסיטואציות משתנות (המוגדרות על פי סדר היום האקטואלי ומחבר הטכסט), הטוקבק מובנה באוריינטציה של ההווה, עבור טכסט חד פעמי שגבולותיו הן מסגרות האקטואליה והעניין הציבורי (Hilgartner & Bosk, 1988). ומסגרות התיווך בהם הוא מינימאלי, וכמעט ללא התערבות של מנחה חיצוני. אומנם קיימים מקרים בהם מערכת העיתון מפעילה מערכות בקרה וסינון להודעות הטוקבק, אולם בפועל מעטים הם המקרים בהם מיושמות מערכות אלה במלואן. העדר התיווך המנחה מחזק את הממדים הספונטאניים והאנונימיים, מעלה את ההנאה מעצם האינטראקטיביות תוך שימוש חופשי בשפה ובסגנון. מאפייניו של הטוקבק, פתיחותו, הספונטאניות שבו וחופש הביטוי מהווים ממדים אטרקטיביים המסבירים במידה רבה את הקסם הטמון בטוקבק, המתורגם לפופולאריות הולכת וגוברת. חופש זה התפרש כמדרג (רייטינג) אלים המאיים על מעמד אנשי התקשורת הווירטואלית בישראל. לטענתם, "המשמעות החיובית של חופש הביטוי באינטרנט נהפכה לחופש השיסוי, ואין מי שיושיע" וכי רמת הדיון ירדה "לשפל המתמצה בקללות, דברי בלע וגזענות".

הטוקבק מהווה "אוסף של השמצות, גסויות, דברי רהב ולעג, וקריאות לפיטוריו המיידיים של הכתב" (דרור 2003). ואף זכה למטאפורה של ה"קולוסאום של העולם החדש שבו הקהל מריע לכותבים או מורה להוציאם להורג" (שם 2003). מתנגדי הטוקבק טוענים כי המבנה הבסיסי של מערכת הטוקבקים יוצר מועקה שאינה כשורה, בהכרח, לחוסר המהימנות שבה (ככזו שאינה מהווה מדגם מייצג של דעות הציבור, אלא רק של דעותיהם של גולשי האתר). כמו כן המבנה המסורבל של הטוקבק, הבנוי כבמה עליה כל אחד יכול "להגיד את שלו" ולברוח, לא מאפשר לקוראים ולאנשי המערכת לגבש דעות, לדון בהסברים, לנתח פרשנויות וליצור סינתזה בעלת ערך חדשותי מפני שאין שום דרך לשלוט על הדיון ( בן שטרית 2003) . יש אף המתארים את הטוקבק כמטאפורה של התקשורת המגדלת בחצרה האחורי "גולם כלאיים הקם על יוצרו, מעין הכלאה בין צ'ט לפורום" (דרוב-היישטיין 2003) .

דומה כי גולם הכלאיים אינו רק בין הצ'ט לפורום, אלא דוגמא מוחשית של גולם שנוצר בזיווג של המדיה הקנונית עם זו הווירטואלית וכי על רקע זה ניתן להבין יותר את "האני מאשים" של יובל דרור ואחרים (בן שטרית: 2003, דרוב-היישטיין: שם).

חדירת האינטרנט כמקור מידע אלטרנטיבי, המציב אפשרויות חדישות של השתתפות ודיאלוג עומדות במתח עם מדיומים תקשורתיים מסורתיים. מתח זה בא לכדי ביטוי בתופעת הטוקבקים, בדימויים ובמערכות השיח המתנהלות במסגרתן והזוכות לביטוי בארבעה תמורות המוגדרות על ידי הטוקבקים:

אפשרויות בזירה הציבורית

ראשית, תקשורת מתווכת מחשב פתחה אפשרויות רבות לאוהבי השיח החל בפוליטיקאים וכלה במבקרי תרבות הדיוטות. כל החפץ יכול להפיץ את הגיגיו לקהל שומעים בקלות רבה מאשר בעבר, בכל אתר ואתר. לכל גולש מתאפשר להיות בעל עמדה ייחודית ולתקשר באופן ווירטואלי עם יחידים וקבוצות מרושתות. השיח הדיגיטאלי פורח ומשגשג והחגיגה הדמוקרטית של חילופי הדעות (Exchange of Views) בעיצומה. דומה כי המרחב הווירטואלי נפתח יותר ויותר לקולות רבים ומגוונים וניתנות אפשרויות להשמעת דעות במסגרות ווירטואליות שונות (פורומים, חדרי שיחה וצורות נוספות).

אולם בטוקבק נוצר מפגש חדש בין טכסט הווירטואלי לבין הגולשים. הטוקבק נהפך לקטליזאטור תרבותי המאיץ את תנועתם של רעיונות בין המרכז החברתי לשוליים, ומאפשרת לחלקים הולכים וגדלים באוכלוסיה להביע את דעתם בזירה הציבורית, להוות לעתים קבוצת לחץ ומקור לאמידת עמדות חברתיות. בשונה ממפגשים עם טכסטים אחרים (תקשורתיים ואחרים) קיים ממד של יוזמה הטבוע במפגש בין הגולש והטכסט, כאשר ההזמנה לתגובה והתגובות עצמן ניתנות להגדרה כפעולה חברתית (Social Action) ומזמנות, לפיכך, דיון סוציולוגי נפרד שקצרה היריעה מלהרחיבה כיום.

הצמדת המשוב לעיתונות הווירטואלית, מהווה במידה רבה, את מרכז השיח הציבורי ברשת. יוקרתו נובעת מזיהויו עם ארגונים מרכזיים מן התחום הכלכלי (נוסח מיקרוסופט) או מקורות מידע חוץ ווירטואליות שצברו מוניטין (כגון: 'ידיעות אחרונות' או 'הארץ'). אלה הופכים את הטוקבק לזירה ציבורית מרכזית ומשמעותית בחברה. זאת בשונה מפורומים, קבוצות דיון או צ'טים, המתמקדים בקהילות אזוטריות יותר, השוליות באופן יחסי בהיררכיה זו ומספר קוראיהם מצומצם יותר.

ארכיטקטורת האינטרנט מסיעת במידה רבה, ליצור כמה מהתנאים ה"אידיאליים" של "המרחב הציבורי" בו ניתן לנהל את השיח הציבורי הדמוקרטי עליה הצביע הברמס (Habermas 1989) מאסכולת פרנקפורט עוד בטרם חדירתו של האינטרנט לחיינו. על פי גישה זו, "המרחב הציבורי הוא מרחב - ביניים בין המדינה לבין החברה האזרחית (Civil Society), מרחב (שאינו בהכרח פיזי) בו מושעים זמנית הבדלי כוח וסטאטוס. מרחב בו עקרונית כל אדם נמצא במעמד שווה ומיודע היטב לזכאותו להשתמש בתבונתו לשם ביקורת על כל נושא בעל עניין ציבורי" (ורמן 1997:35). השיח הציבורי הוא רציונאלי, מתקיים במדינה חופשית ובזירה בלתי תלויה מלחצים כלכליים (Habermas 1989:160).

הברמס, שלא הכיר את טכנולוגית האינטרנט, סיכם את המאפיינים של מצבי השיח האידיאליים (ISS - "The Ideal Speech Situation" ) בצורה הבאה:

השיח הדמוקרטי נתפס כמהלך של הבנה הדדית, וניהול דיאלוג לשם הגעה לאמת או לאינטגרציה חברתית בו מתאפשר לגולש, במקרה זה, להיווכח בחלופות ובתגובות מגולשים אחרים תוך התעלמות מאינטרסים סמויים המאפיינים את רוב צורות שיח האוף לין.

הברמס מתייחס למרחב הציבורי (Habermas 1989) גם כאל מרחב בו ניתן לקיים שיח בין אנשים פרטיים המתאספים מרצונם ללא כפייה ויוצרים ציבור. משתתפי השיח אינם מקצוענים, אינם אנשי עסקים הדואגים לעסקיהם הפרטיים ואף אינם כפקידי הציבור החייבים בכללי משמעת, כלומר הם אינם מהווים קהילה וירטואלית קבועה, אין להם מטרות מוגדרות או מחויבות קבוצתית ואף במרבית המקרים לא נוצר בין הגולשים קשר מתמשך.

אולם אין זה מן הנמנע שבטוקבקים יתגבשו גולשים קבועים מבין המגיבים שלחלקם יהיו סמני הכר, למשל הגולש בעל הכינוי halemo מוכר לפעילי טוקבקים, יחסם של הגולשים כלפי דעותיו מוכרות ועל כן היחס לתגובותיו סלחניות "halemo התבדח, אין צורך להתנפח". "halemo" אף אינו מסתיר את זהותו החוץ ווירטואלית, שכן הוא מנהל עמוד בית אישי . דומה כי בטוקבקים מתקיימים תנאי שיח האידיאליים נוסח הברמס המאפשרים לשמור על כללי שוויון, הדדיות וסימטריה.

גם בהינתן תנאי שוויון, בקרב חוקרי מדע המדינה קיימת מחלוקת באשר לתרומתם של קבוצות דיון פוליטיות-מקוונות לזירה הציבורית ולדמוקרטיה בכללותה שכן היא טעונה בדיקה אמפירית מקיפה ולטווח ארוך ביחס להשפעתה של הפעילות הווירטואלית בטוקבקים ובפורומים הפוליטיים על הפעולה החברתית (Wilhelm,2000:42). עם זאת, מיסודה של תרבות חליפין ווירטואלית, המתאפיינת ביסודות סימטריים, מחזקת התנסות וסוציאליזציה דמוקרטית, גם אם בתכניה היא איננה מתייחסת לכך באופן ישיר. צורות אלו יכולות להסביר, לפיכך, מנגנוני המשכיות ורפרודוקציה דמוקרטיים, גם בהינתן תנאי אי וודאות וריבוי מתחים חברתיים המאפיינים את התקופה הנוכחית. כדאי, אם כן לבחון את מקומה של הטוקבק כזירה ציבורית מתווכת, המבנה וממסדת דפוסים חדישים של חופש ופיקוח לכדי התנסות דמוקרטית אלטרנטיבית.

התפתחותם של מנגנוני פיקוח בחברה דמוקרטית

נראה כי הטוקבק מגביר באופן פרדוכסלי את התפתחותם של מנגנוני פיקוח בחברה דמוקרטית בה חופש הדיבור הוא ערך מרכזי. לדעת חוקרים נוסח Ingelhart (1997) Garry (1993) ואחרים, תנאי אי הוודאות והמבוכה החברתית בחברה האמריקאית חיזקו מגמות של פיקוח, כפי שבא לכדי ביטוי, בין היתר, בחקיקה ובפסיקה של מערכות המשפט האמריקאיות בעשורים האחרונים (Foerstel 1997,1998). יש הסוברים כי בתקופה האחרונה, ניתן להצביע על חידוד בעמדות, בזהויות ובדפוסי הפיקוח האמריקאיות בתקופה שלאחר אירועי ה- 11 בספטמבר, לכיוונים אלו. מעמדה של האינטרנט, בהקשר זה, כזירה חופשית מפיקוח חברתי זכה אפוא לערעור, על צורותיו השונות, כולל לאחרונה במקרה של הטוקבקים.

דומה כי התפתחותם של התהליכים הפרדוכסליים של פיקוח על חופש הדיבור מקביל לדרישת התקשורת בישראל, אשר מגנה באדיקות על חופש הדיבור לעיתונאיה, ובאותה עת, מבקשת לפקח ולצמצם את חופש הדיבור של גולשי הטוקבקים. דומה כי לתקשורת קשה לעקל עדין כי הארכיטקטורה של האינטרנט מקצרת ועוקפת היררכיות, מאפשרת העברת כוח מן הכותב אל הקורא באמצעות ההייפרטקסט ,(Rafaeli & Ravid 2003) ומביאה לכרסום במנגנון התווך (Mediation).

על ערעור במעמדה של התקשורת כמוסד מתווך עמדו כבר כספי ולימור (1986:251), בספרם "המתווכים", עוד בטרם חדירתה של האינטרנט. כך כתבו ...הטכנולוגיה מתנכלת למפקחים ומסרסת את תאוות הפיקוח של אמצעי התקשורת". שאלת הפיקוח אינה רק טמונה ב"תאוותה" של התקשורת, אלא קשורה בעמדתה של התקשורת ביחס להתערבות שלטונית. אולם, אין זה המקרה של הטוקבקים בה אין למערכת השלטונית יד בפיקוח. בנושא זה הרחיב מיכאל בירנהק במאמרו (2003) הממצה "אתיקה עיתונאית ברשת: על הסדרה עצמית, חופש העיתונאות, כוח ותחרות".

התמורה השלישית שהביא אתו הטוקבק מתייחסת לשינויים במיקומה של התקשורת כפרופסיה עם צמיחת הטוקבקים בעיתונות המקוונת.

מאבקי התקשורת כפרופסיה

התקשורת כפרופסיה מנסה לשמר את מקומה כבעלת שררה ובלעדיות פרופסיונאלית בשוק התוכן המקוון זאת בהבדל מבעליו העסקיים של השוק. היא נאבקת על הכרסום במעמדה כריבונית על מקורות הידע, כמתווכת מידע, כמווסתת את זרימתו, כמעצבת נורמות של דעת קהל ושולטת על יחסי לקוחות. היא חוששת מהרחבת הביקורת על העיתונאים מצד הגולשים הוירטואליים ומהפגיעה במעמדם הטוטאליטרי כ"שומרי הסף" (Gate keeper) המחזיקים בידיהם מידה גדולה של פיקוח על ויסות הזרימה, לרבות חסימתה (כספי ולימור 1986), כלומר חוששים מן השינויים החלים במבנה התפוצה, ובכיווניות זרימת המידע בעיתונות המקוונת, כמו גם בתחרות שמציבה התקשורת באינטרנט אל מול זו המסורתית. הווה אומר, העיתונות חרדה לנוכח השינויים האפשריים בעקומת ההיצע והביקוש למוצרי מידע. כמות המידע שניתן להציב באתרי האינטרנט אינה מוגבלת כמעט, ולכן המשאב המצוי במחסור מתמיד אינו שוב המידע אלא תלוי יותר בשינויים בטעמו של הגולש, וביכולת לממשו.

את "המאבק על ההגמוניה בשוק התוכן המקוון" נושא דיוננו, מלווה התקשורת בנימוקים פרופסיונאליים ואתים המתייחסים לבעיות מוסריות ונורמטיביות של העיתונות המודפסת, נימוקים שאינם חלים, בינתיים, על מרבית זירותיו של שוק התוכן המקוון כמו הבלוגים האישים, הפורומים והצ'טים.

כך, ניתן להצביע על מתח קבוע בין הגדרת העיתונות כפרופסיה לבין שינויים שמציעה הטכנולוגיה בעיתונות בת זמננו. הטוקבקים מעלים חשש למעמדם של העיתונאים אפוא לפחות משני טעמים מרכזיים:

התחדשות תרבותית

הטוקבק מסייע כקטליזאטור להתחדשות תרבותית בישראל- בניגוד לתפישות הרואות בטוקבק ייצוג של תרבות דלה ואנטגוניסטית, תרבות של "קללות" ודברי בלע [לוח מס' 1], ניתן לתארה

כזירה תרבותית עשירה והומה הנאבקת על הלגיטימציה שלה בזרם המרכזי של התרבות. מבחינה זו, הטוקבק מהווה תוצר תרבותי נוסף, במסכת הפקות תרבותיות חדשות המבקשות להשתלב בעידן הדיגיטאלי. ניתן להצביע על יצירתיות וחדשנות זו בשלושה תחומים מרכזיים:

סמלים ודימויים בשפה הדיגיטאלית

החדרת סמלים ודימויים מתרבויות של סטייה לשונית לשפה הדיגיטאלית - מחד, ניתן להצביע באופן כללי על לגיטימציה הולכת וגוברת של התרבות הטכנולוגית והווירטואלית כחלק אינטגראלי מחיי היום יום, כפי שבא לכדי ביטוי, למשל, בדפוסי העריכה התקשורתיים מעניקים לנו הזדמנות להתבונן במאבק על ההגמוניה בתחום הווירטואלי. כך למשל, בסגירת המוספים השבועיים אשר עסקו במחשבים כמו "קפטן אינטרנט" של הארץ או "און ליין" של מעריב. ניתן להבחין בתחילת ההשתלבות של מידע ווירטואלי עם עמודי החדשות המסורתיים, ועם המוספים היומיים והשבועיים (מור 26.09.03) יתכן וזהו "ניצחון בינים" של ההגמוניה התקשורתית המסורתית. ביטוי משלים ניתן לראות במיקומה של כתבתו של יובל דרור "הקולוסאום החדש" (הארץ 21.07.03) אשר פורסמה בעיתון הארץ במדור "מאמרים" ולא במדור "קפטן אינטרנט" המקוצץ. מאידך, התפרסמה כתבה בעיתונות המסורתית המתייחסת לדיון טוקבקי שהתקיים באתר החדשות "ערב 48" על הכתבה "ויכוח באינטרנט: האם לכנות הנרצחים הערבים שהידים" (הארץ 09.10.03) . ידיעה זו צוטטה כידיעה רוטנית במדור החדשות (עמוד א4) אגב, ללא שם מחבר הכתבה. בעצם הציטוט יש חידוש שכן הדיון בטוקבקים משמש לראשונה בסיס לידיעה וראייה לפופולאריות הנושא בתקשורת המודפסת.

מאבק זה מוצא את ביטויו גם בקרב אנשי התקשורת עצמם. מצדדיה רואים בהם כפריצת דרך בתרבות התקשורת, וטוענים כי :

למעשה, ניתן להצביע על חדשנות לשונית, מטפורית ומתן סימבוליזם בטוקבקים תוך ניסיון של יצירת תנאים לסימטריזציה חברתית. השינויים בסגנון ובניסוח תקשורתי לא החלו עם הטוקבקים. אלה חדרו לתקשורת המודפסת עוד לפני העידן הווירטואלי והאשמות בדבר השימוש בסגנון מטאפורי של גסות ואלימות נידונו בהרחבה בעבר (כספי ולימור 1986:87), כשם שחדרה גם לערוצי שיח רבים בחברה הישראלית (כולל בית הספר או הצבא).

בנוסף לחידושים המטפוריים והסימבוליים, דומה כי תרבות הטוקבקים מבשרת את ראשית דרכה של "קהילה פרשנית" בנוסח ווירטואלי, המהווה פן נוסף בהתפתחותה של התרבות הישראלית. ניכר כי נוכחים בטוקבקים ממדי מחאה שניתן להשוותם לתנועות מחאה אחרות בתרבות הפופולארית נוסח תרבות הראפ או הגרפיטי. בדומה, צורות ההבעה המאטפוריות בטוקבק, עליהם מוחה לעתים התקשורת, מתייחסות לנזקי הגרפיטי או כפי שמכנה זאת יובל דרור "ללכלך את הכיכר הציבורית" (דרור 2003). לפיכך, הטוקבקים נראים לעיתים, כמו כתובות גרפיטי המאוירות על קירות שירותי הגברים. דרור מוסיף: "אם במקרה מצליחה הודעה רצינית להשתחל דרך זרמי הביוב הנשפכים מהמסך, היא מתפוגגת בתוך ים ההודעות האחרות" (שם 2003).

אומנם, ניתן להבחין בהתלהמות וירטואלית (המוכרת לעתים במושג ה- flaming וה- flame wars באינטרנט) עד כדי שימוש בשפה ובדימויים המוגדרים כסטיה (ואף קללות וגידופים), אולם מהתבוננות בטוקבקים, ניכר כי זו איננה לשון הרוב. כך למשל, מתוך 42 טוקבקים הנלווים לכתבה מעוררת המחלוקת "הצופה מאיים לתבוע את הייד פארק בגלל תצלומי עירום" (מור 27.06.03), ניתן היה לאתר בסך הכל שני טוקבקים אשר התייחסו ישירות למטאפורה של השירותים: "אני קורא עיתון "הצופה" בשירותים", זה הטוקבק של המכונה halemo (טוקבק מס' 1), משלים את המטאפורה הטוקבק של המכונה "כל אחד" (טוקבק מס' 32) "אלמלא איכות הנייר, ניתן היה להשתמש ב"הצופה". יתכן שאין המטאפורות הולמות את הנורמה של התקשורת הכתובה אבל במהותן הן מביעות מחאות שיש לראותן על רקע התמורות בשפת העיתונות, כאשר הגבולות מטשטשים בין שפת הכתיבה ללשון הדיבור כמו הרישול הלשוני, השימוש הגובר בעגה, התפשטות סגנון הכתיבה האלים (סגנון הכאסח) ובחדירת הלעז (כספי ולימור 1986:86).

חידוש ביסודות השיח (מיידיות, ו"שיח הכותרות")

מידיות - הטכסט הווירטואלי אינו טכסט אינרטי (קרי "סביל") אלא מעניק לגולש משמעות מידית פעילה, וגלויה. התגובות מהוות פעילות התואמת את מבנה הדינאמי והאד הוקי של המידע המועבר אלינו באופן מתמיד בעיתונות ומקצינה מדיון יומי בעיתון לסוגיות המשתנות מדי שעה לעתים. ניתן להבחין בדינאמיות וברמות הגבוהות של הפעלתנות והתגובתיות (responsiveness) של גולשי הטוקבקים בהתבוננות בהתפלגותם לפי זמן תגובה [לוח מס' 2]

מסתמן כי רוב התגובות של הגולשים נעשות בשעות הראשונות של הופעת הטכסט על המסך. בבדיקה אקראית של הכתבה "הרב עובדיה: בנות טובות יותר מבנים" שהופיעה לראשונה בשעת הבוקר, 38% מהטוקבקים הופיעו שעתים לאחר פרסום הכתבה (66 גולשים) ועד שעה חמש באותו יום הצטברו כבר 98% אחוז (173 גולשים) (לוח מס' 3). אנו רואים כי הקצב הולך ופוחת מרגע הפרסום.

התגובות עשויות להשתנות מעת לעת ואפילו בקרב אותו גולש בין גלישה לגלישה. ניתן להשוות בין שתי כתבות, האחת שפורסמה בשעות הבוקר ("עובדיה יוסף"), והשנייה בשעות הערב ("הזמר החרדי", לוח מס' 4) . בעוד בכתבה שהופיעה בשעות הבוקר הגיבו 50% כבר אחרי שלוש שעות, הרי בכתבה של הערב אחוז דומה (52%) רק אחרי חמש שעות. רוב המגיבים של כתבות הבוקר (97%) סיימו להגיב אחרי 14 שעות בעוד בכתבת הערב (98%) סיימו רוב המגיבים רק לאחר 28 שעות. יתכן כי גולשי היום עושים זאת תוך כדי עבודתם.

מסתמן כי טכסטים שונים מזמנים קהלי שיח שונים. הכתבה על הזמר החרדי זמנה את מלחמת התרבות בין החרדים לחילוניים הן מבחינת התכנים והן ביחס לאחוז הטוקבקים. מספר הגולשים בשעות הלילה המאוחרות ובשעות הבוקר המוקדמות, הגיע ל -32% (42 גולשים) ייתכן וגולשי הלילה הם ידי בני ישיבה שאין להם גישה לאינטרנט במקום לימודם, לעומת זאת בכתבה על עובדיה יוסף, שזמנה את "מלחמת העדות" - ספרדים נגד אשכנזים, שיח ציבורי מרכזי בחברה הישראלית, רק יחידים גלשו בשעות הלילה. השערות אלו נוגעות לדרכי שילובם של השתתפות ווירטואלית בחיי היום יום של הגולשים.

שיח הכותרות - מאפיין נוסף לסגנון הכתיבה המשולב בטוקבק הוא שיח הכותרות. שיח הכותרות נהפך לצורת תגובה פופולארית בתרבות הטוקבק בדומה לכיתוב המשובץ לעיתים בגרפיטי. כאשר כל כותרת משמשת בבחינת קצה קרחון של פירוש שנותן הגולש לטכסט, כך שהציון ל"ת - "ללא תוכן" המצוין ליד התגובה אינו מדויק שכן בשיח הכותרות ישנם רמזים לפעלתנות טכסטואלית (הרמנויטיקה ווירטואלית) לא פחות מהפירוט של התכנים עצמם.

ניתן להדגים את שיח הכותרות, למשל, על כתבות המתייחסות לדרשותיו של הרב עובדיה יוסף הזוכות לתגובות של שכבות נרחבות בקרב ציבור הגולשים, לפחות על פי כותרותיהן הקונטרוברסליות. מתוך 176 תגובות לכתבה "הרב עובדיה: בנות טובות יותר מבנים" (וואלה 14.07.03) היו 60 תגובות בעלי ציון ל"ת (ללא תוכן). כאשר הטוקבק של המכונה ניר (טוקבק מס' 117) נותן ביטוי למידת הפופולאריות "תראו לי עוד בן 80 שכל מילה שלו כותרת! הוא פשוט אשף בתקשורת, הוא באמת ענק. יש לכול המפרסמים מה ללמוד ממנו". המגיבים לא התייחסו לכותב הכתבה ולחשיבותה בשיח הציבורי, באף אחת מהתגובות לא נעשה שימוש במטאפורות בסגנון בוטה אם כי מגיב מס' 5' (המכונה ABXO33) השתמש במילה "ציצים" אבל לא כמטאפורה. רבות מהתגובות היו כותרת ללא תוכן (ל"ת) המביעות את יחסם של המגיבים לעצם דמותו של הרב עובדיה ולדעותיו תוך התייחסות לסוגיות חברתיות הכוללות פמיניזם (טוקבקים 1, 2, 11, 19) , פוליטיקה (טוקבקים 2, 58), היחס לדת (טוקבקים 11, 12, 130, 135 ) [לוח מס' 5]:

בעוד שהמגיבים לא התייחסו לכותב הכתבה ולחשיבותה בשיח הציבורי "הרב עובדיה: בנות טובות יותר מבנים" הרי בכתבה "מה חיפש ראש הממשלה באמצע הלילה בצומת גולני? (אייכנר 16.10.03) מתוך 109 התגובות, 47 היוו "שיח כותרות", כאשר מרביתם התנגדו לעצם הכתבה ולתכניה (לוח מס' 6). ניתוח תכנים מקיף יותר יעשה במחקר נפרד ההולך ומתגבש.

חידושים בהתארגנות חברתית (קהילות חדישות על יסוד דפוסי הטוקבקים).

ניתן להצביע על אבולוציה של הטוקבק בהם מוקמים אתרים המוקדשים ישירות לתגובות הקהל בישראל ניתן להדגים באתרי ה- "ישרא-בלוג", האתר "תנועת תקווה לישראל, ו"האייל הקורא". באתרים אלו, נאספים לקטים מגוונים של מאמרים שנויים במחלוקת המנהלים שיח טוקבק על יסוד פתוח ונטול בקרה עיתונאית, לעומת זה המתנהל בעיתונות המקוונת. הווי אומר, במקום תגובות ישירות באתרי YNET ואללה ואחרים, הפונים לאתרים אלה מוצאים ביטוי בקהילות "מגיבים", אשר באופן פרדוכסלי, ולמרות מטרותיהם, מאפייניהם דומים יותר לאלה של קבוצות דיון ופורומים, מאשר לאלה של הטוקבקים.

(לוחות מס' 7 ו - מס' 8) למעשה, התבוננות בטוקבקים מעניקה הזדמנות ייחודית לבחינת השיח החברתי שלא באמצעות מדידת קטגוריות המוגדרות על ידי החוקרים (המקובלת בסקרים, למשל), אלא על ידי העיתונות המקוונות והקהל עצמו. לפיכך, ניתן לראות בניתוח הטוקבקים ככלים חדישים ואינדיקטורים לאמידת התפוקה של השיח הציבורי. כך למשל, ניתן לבחון את מכוונות התודעה החברתית באמצעות מדידת מספר הטוקבקים הנענים לכתבה מתחומים שונים.

בחודשים האחרונים, בנושאים הקשורים ל"כלכלה" (203 - 245 טוקבקים), ובעיקר לבעיות האבטלה במקום השני חדשות "בארץ" (160- 175), טוקבקים א"כ נושאים פוליטיים (114 - 134 טוקבקים) ולבסוף "אינטרנט" ו"מחשבים" ( 20 טוקבקים) ו"תיירות" (16).

סיכום

התבוננות בטוקבק מניבה שאלות מסוג חדש החוצות דיסציפלינות במדעי החברה (תקשורת, סוציולוגיה, מדע המדינה ואחרים). לכאורה, ניתן היה לראות בטוקבק כטכניקה נוספת של פעילות באינטרנט. הנחה אשר נדחתה הן על ידי תומכי הטוקבק והן על ידי מתנגדיה. עמדתי על כך כי הטוקבק מספק זירה בעלת מערכת מבנית חדשנית היוצרת את היסודות לפעילות וליצירתיות תרבותית ופוליטית. תרבות אשר יסודותיה סימטריים, מודולאריים וולונטריים היוצרים למעשה קוד בלתי פורמאלי לפי כהנא (1997), הפועלת יחסית באופן חופשי אל מול מערכת ממוסדת של עיתונות, על מערכותיה, ממסדיה והמערכת הפרופסיונאלית שהיא יצרה. מנגנון מסוג זה הופך את הטוקבקים כמקור לטיפוח תרבות יצירתית בתחומים רחבים. בעוד שבעבר ייחסו לתרבות הגבוהה כושר יצירתי, רבים עמדו דווקא על מקומם של ההמונים ביצירת תרבות מגוונת ודינאמית (לווי שטראוס, בורדייה, Willis, 1990) (כולל קבוצות שוליות נוסח בני הנוער, שחורים, נשים ואחרים). זהו לפיכך מקרה נוסף בהם דווקא הזירות הפחות ממושטרות וממוסדות מצמיחות מערכת תרבותית ענפה. מערכת זו, דורשת, לעניות דעתי, עוד מחקר רב לגילוי האוריינטציות, הסמלים והפרשנויות המתנהלות במסגרתה, בהם אני עסוק כעת, ועם זאת סימנים ראשוניים לייחודה כבר נראים.

יתרה מכך, נראה כי הטוקבק מוצא את מיקומו לא רק כהרחבה של המערכת העיתונאית, אלא כמקור ידע חדיש בחברה, מקור להתדיינות ולמרות הממדים החתרניים והאנטגוניסטיים בתוכה, מקור ליצירת יציבות ותרבות דמוקרטית. אומנם, עוד מוקדם לשפוט מהו מעמדו של הטוקבק כזירה ציבורית בחברה האזרחית, המשפיעה ומעצבת את הפעולה הקולקטיבית והפוליטית, אולם דומה כי יש לה מקום ביצירת התנאים וההתנסות לסוציאליזציה דמוקרטית.

בעוד החברה הישראלית, כמו גם חברות אחרות, מתקיימות תחת מגוון רחב של תתי תרבויות פוליטיות (שאחדות מהן נעדרות מסורת דמוקרטית), וקיטוב גישות באשר לנושאים חברתיים בסיסיים. הטוקבק יכול באופן מפתיע להפוך למנגנון לשימור היציבות החברתית כאשר הסוציאליזציה הדמוקרטית (ר' כהנא ורפופורט, 1991) אינה מתקיימת באמצעות הטמעת ערכים, אידיאולוגיה, נורמות או אמצעי כפייה, אלא מתוך המבנה הפתוח והסימטרי שתרבות הטוקבק מחזקת, ושרק שנים של מאמץ מחקרי יוכלו לחשוף.

מקורות בעברית

1. אזולאי א' (2003) - "המטיילים הישראלים: לא מתרגשים" YNET 18.09.03
2. אינפו - מידע דיגיטלי - http://www.info.org.il
3. בירנהק מ' (2003) - "אתיקה עיתונאית ברשת: על הסדרה פרטית, חופש העיתונות, כוח ותחרות" פתו"ח 5: 173 - 214
4. בן שיטרית ד' - אג'נדה סט דיגיטלית - על שיטות חליפיות לאינטראקציה עם קוראים
5. כהן ע', זוהר בלומנקרנץ ז' ובסוק מ' - פרץ ונתניהו בניסיון נוסף למנוע השביתה
   ( ynet 02.11.03)
6. גורדון ר' - "קולות מהיציע" העין השביעית גיליון 44
7. גינוסר ש' (2003 ) - "מה קורה מאחורי שערי הברזל בנמל חיפה"
   YNET 10.10.03 (מוסף ידיעות אחרונות)
8. דילמאני י' (2003) - "טוקבקים - מערכת היחסים שמשני עברי הטקסט" יום עיון אשנב (13.06.03)
9. דרוב-היישטיין ג' (2003) - "ראיון בלעדי והזוי עם רפי רפש, טוקבקיסט צעיר" halemo (27/02/03)
10. דרור י' (2003)- שאלות ותשובות בנושא אינטרנט
11. דרור י' (2003) - " בשום מקום אין כזאת רשת" הארץ (06.08.03)
12. דרור י' (2003) - "אינטרנט = דמוקרטיה (לא נכון) " הארץ 3.09.03
13. דרור י' (2003) - "הקולוסאום החדש" הארץ 21.07.03
14. האייל הקורא - www.haayal.co.il
15. האתר "רשימות" - notes.co.il
16. הבלוגים של "תפוז" - www.tapuz.co.il/blog
17. - הוועדה הישראלית למידרוג
18. - החמור העברי הראשון
19. הלוי מ' - האתר האישי של משה הלוי (halemo) - כולל חדר סאטירה, חדר מידע, ועיתון....
20. הלמו (2002) - המכורים לתגובות (27/03/03)
    הגיגי אורחים (למשפטיו של הלמו בעכו)
21. הלמו (2002) - נושא : halemo התבדח,אין צורך להתנפח
22. הלמו (2003) - החוק בוטל: בטקסס כבר מותר לקבל בתחת הייד פארק 27/6/2003
23. ורמן ד' (1997) - "המרחב הציבורי של הברמאס: ניסוי מחשבתי או ניסיון היסטורי?" דברים אחדים (1 ) 34 - 45.
24. זהבי נ' (2002) - "זהבי כבר לא מחפש תשובה" נענע 02.12.02
25. טאוב י' (1997) - "המרד השפוף - על תרבות צעירה בישראל ". ת"א: הקיבוץ המאוחד.
26. כהנא ר' ורפפורט ת' (1991) - "תנועת נוער לא-פורמאליות ויצירת ניסיון דמוקרטי: הדוגמה הישראלית" איגרת לחינוך 90: 26-36.
27. כספי ד' ולימורי' (1992) - המתווכים - אמצעי התקשורת בישראל 1948 - 1990 , ת"א: עם עובד.
28. לוי ז' (1986) - הרמנויטיקה ת"א: ספרית הפועלים
29. ליבנה נ' (2003) - "מה פתאום ז'וזו" מוסף הארץ : 14 - 18 (29.08.03) .
30. ליבס ת', קמה ע' וטלמון מ' (2003) - "תקשורת כתרבות- יצירת משמעות כמפגש בין טקסט לבין קוראיו". ת"א: האוניברסיטה הפתוחה.
31. מור ג' (2002) מעיתונות רשת ועד צ'ט: סיכום שנה YNET (26.09.03)
32. מור ג' (2002) - "החיים זה שם" ( על" ישרא-בלוג") YNET ( 29.08.02)
33. מור ג' (2003) - הצופה מאיים לתבוע את הייד פארק בגלל תצלומי עירום YNET (27.06.03 )
34. מור ג' (2003) - אוניברסיטת ת"א: מרכז חדש לחקר אינטרנט YNET ( 27.06.03)
35. ניר י' (1982) - "כותרות העיתון כיחידות שיח" בתוך ש' בלום-קולקה ואחרים (עורכים), עיונים בחקר השיח. ירושלים: האוניברסיטה העברית
36. סגל ז' (1996) - חופש העיתונות: בין מיתוס למציאות ת"א:פפירוס.
37. סוויסה ר ' (2003) - "מגיבי הטו(ל)ק באק-פרופיל אנושי"
38. סמוחה ש' (2003) - "חבר לחבר חבר", http://www.friendster.com , הארץ ואלה (1.7.03)
39. סמוחה ש' (2003) "קונספציה אחרת" קפטן אינטרנט(15.07.03)
40. קונספציה - ארספואטיקה
41. רביה ח' (2003) - האם לסנן תגובות בוטות ב'טוקבקים'? פסק דין שניתן באחרונה בקליפורניה מאיר את הדילמות והשיקולים השונים בסוגיה, גלובס 20/08/03
42. - תנועת "תקווה לישראל"
43. - "פנינה רוזנבלום מתגרשת שוב - סופית" (06.07.03)
44. - הרב עובדיה: בנות טובות יותר מבנים (14.06.03) וואלה
45. - אמדוקס מודיעה: נפטר 400 עובדים, מחציתם מישראל
46. - "מלחמת התרבות על השטרודל"
47. - "ויכוח באינטרנט: האם לכנות הנרצחים הערבים שהידים" 09.10.03 הארץ, מדור חדשות עמוד 4 א'
48. - חשד: כוכב זמר חרדי ביצע מעשים מגונים בקטינות 20.09.03 וואלה

הערות שוליים

1. מבוסס על הרצאה שנתנה במסגרת סימפוזיון על "טוקבק ועיתונות" באוניברסיטת חיפה (12.11.03).
2. מושגים נרדפים ל - TalkBack הם למשל user comments/commenting, feedback, talkbacks .
3. טכנולוגיה להבעת דעה מחאה היא שיטת ה"יומן האישי המקוון" ה"בלוג" (Web log) . ג'ורן ברגר החל להשתמש במונח כבר ב-1997 אבל הבלוג בצורתו הנוכחית היא תופעה שהחלה רק ממחצית השנייה של שנת 1999. "הבלוגר" (Blogger), מביע את מחאותיו והשגותיו האישיות באופן דמוקרטי, ללא פיקוח או צנזורה במרחב ("Blogspace").
4. הטוקבק איננו המצאה ישראלית היא נמצאת בשימוש בארצות רבות בעולם. בשאילתה שהוצגה ב- 16.6.03 בפורום של חוקרי האינטרנט (18.06.03 http://www.aoir.org) נתקבלו התגובות הבאות: באנגליה היא מקובלת ב - BBC ובערוץ 4 בקנדה הוא נפוצה ברדיו ובטלוויזיה, בצרפת הייתה מקובלת למדי עד לפני שנתיים אבל ככל שהתהדק הפיקוח היא נהפכה לבלוגים. אפילו בפולין היא עדין נפוצה אתרים לדוגמא http://www.onet.pl , http://www.wp.pl, ברדיו http://www.radiozet.pl, בעיתונות http://polityka.onet.pl . לעומת זאת אין היא נפוצה עדין בספרד בעוד בויטנאם היא נעשית יותר ויותר פופולרית.
5. על זוזו אבוטבול, כותבת נרי ליבנה... "מאז שזוזו אבוטבול הוכרז כהתגלמות האותנטיות הישראלית לא מפסיקה הקרירה התקשורתית שלו לנסוק. עם ארבע שנות לימוד, חמש תוכניות רדיו והרבה חברים בצמרת הוא כיום הפנים החדשות של הרדיו הממלכתי, אם לא של הממלכה כולה" (מוסף הארץ 29.8.03 ).
6. האינטראקציה האינטראקטיבית מזמנת לעיתים את תופעת ה"טרול" (Internet Troll). ה"טרול" מחפש ב"טוקבק" תגובות כלשהן לעמדותיו ואין זה משנה אם התגובות חיוביות או שליליות הוא מתקשה לעמוד בפני התעלמות וחוסר תגובה מצד חבריו הגולשים (2003 Campbell). הטרול עלול להתחזות ולאמץ כינויים של עמיתיו הגולשים ובכך לסכסך בין הגולשים השומרים לרוב על כינוייהם. יש המתייחסים לתופעת ה"טרול" כאל אקסטאזה נרקיסיסטית.
7. דודו בן שטרית המתנגד לטוקבקים, הוא כתב של PCPLUS, עיתון המיועד למתעניינים בטכנולוגיות החדשות. הטוקבקים למאמרו היו במידה רבה קונטרוברסליים. למשל התגובה של אביבה "... הזניחה של פורומים לטובת טוקבקים ...באה מתוך עצלות וחוסר רצון להקצות משאבים לעניין. אחזקת פורום דורשת מנהל, ובנושאים מסוימים רצוי גם מנהל מקצועי. בשביל מה להחזיק בנאדם כזה, אם אפשר פשוט להשאיר מקום לתגובות ומקסימום לסנן ביטויי נאצה? ...
8. הכתבה הופיעה "בעין השביעית" של המכון לדמוקרטיה. הכותבת היא סטודנטית לתואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת תל-אביב.
9. זו אולי צורה נוספת לסוגיות העולות מתוך כרך ב' של "תקשורת כתרבות" של תמר ליבס וחברותיה "יצירת משמעות כמפגש בין טקסט לבין קוראים", בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה 2003.
10. פעולה חברתית מוגדרת על פי מקס ובר כ"פעולה אנושית, שהפרט מייחס לה משמעות סובייקטיבית, והכרוכה בפעילותם של פועלים אנושיים אחרים, ומכוונת אליהם" (ליבס 105).
11. מבחינה היסטורית, מתאר הברמס את עליית הסלונים והמועדונים הספרותיים, עיתונות וכתבי עת פוליטיים, ומוסדות של דיון והשתתפות פוליטיים במאה ה-18 , פורומים ציבוריים אפשרו לפרטים לדון באופן ביקורתי באינטרסים המשותפים שלהם ובענייני הכלל, ולעזור לעצב באופן רציונאלי יותר את הסדר החברתי והפוליטי באמצעות פעילות במרחב הציבורי, הדיונים בסלונים, במועדונים ובחוגי הקריאה לא היו כפופים לנורמות השוק של ייצור וצריכה ואם זאת כוונו יותר להיות "בעלי אופי 'פוליטי' במובן היווני של המילה, כלומר משוחררים מכבלי דרישות ההישרדות היומיומיים (Habermas 1989:160).
12. למשל הכינוי halemo מוכר להרבה גולשים ואף יחס המשתתפים אל דעותיו מוכרות ולכן התגובה לדבריו סלחנית "הלמו התבדח, אין צורך להתנפח"
13. באתר החדשות "ערב 48" (המזוהה עם התנועה האסלאמית בל"ד), התפתח השבוע ויכוח בין גולשים, בתגובה לידיעה שדיווחה על מותם של ארבעת הערבים הישראליים בפיגוע בחיפה (במסעדת מקסים).... (הארץ 09.10.03 ).
14. הקהילה הפרשנית של התקשורת היא בבחינת ישות חברתית וירטואלית, שבה אין בהכרח משמעות לקטגוריות חברתיות והמגבשות עקרונות פענוח משותפות בדרכי התמודדותם עם טכנולוגיות, סוגות או טכסטים. ההשתייכות לקהילה פרשנית כלשהי איננה בהכרח עובדה שהגולש מודע לה (ליבס 2003:116).
15. תופעת הגרפיטי כידוע, החלה בשנות החמישים והששים של המאה העשרים, ככלי המשלב הבעה אמנותית אתנית עם ניסיונות לקביעת גבולות על טריטוריה פיזית ובמשך הזמן נהפכה למחאה חברתית ופוליטית ואף התפתחה כתרבות נוער.
16. על "כותרות העיתון כיחידות שיח" (ניר 1982).
17. על העניין הרב בכתבה מעידות 175 תגובות שהחלו ב - 14/07/03 שעה 08:13 והסתיימו ב - 21/07/03 בשעה 18:46.
18. בדרשתו השבועית במוצאי שבת תקף הרב עובדיה את אבות המאוכזבים מלידת בנות ואמר: "יש אנשים כשבא להם בת עושים תשעה באב. טיפשים אלה אין להם שכל, שכלם מצומצם מאוד.... הרי כתוב בהלכה כי "בנים חייבים במצוות בגיל 13 ובנות בגיל 12, מה ילדה יותר גיבורה מבן? לא ככה, שכלה יותר גדול".
19. תופעה זו ניכרת הן בארץ והן בצרפת. בישראל ניתן להדגים באתרי ה- "ישרא-בלוג", האתר "תנועת תקווה לישראל, ו"האייל הקורא".
    Serge Courrier" כתובת דואר אלקטרוני זאת מוגנת מפני spambots. יש להפעיל JavaScript על מנת לראות את הכתובת . In fact, most of the "web talkback culture" is now playing in "blogspace". (http://www.aoir.org/ Message: 2, 18.06.03).