תקציר¹

למרות השיח האינטנסיבי בדבר הזכות לפרטיות ברשת שרגולטורים בצדה, הולכת ומתהווה נורמה המרחיבה את טווח החשיפה של גולשים בכל הגילים, זאת עוד לפני הדיון בזכות לחשיפה. עדות לכך היא העלייה המשמעותית במספר הגולשים ברשתות החברתיות, שהחשיפה היא התנאי העיקרי להצטרפות אליהן. גם המשמעויות הסותרות של מושגים מסוימים, שבהם נדון במאמר, והמאבקים על הזכויות ברשת לא מנעו את פריחתן של הרשתות החברתיות, והן ממלאות מקום מרכזי בחייהם החברתיים של גולשים רבים.

פתיחה

"מדינת האינטרנט" היא המדינה השלישית בגודלה בעולם מבחינת אוכלוסייתה – בשני שלישים גדולה יותר מארצות הברית. השינויים התרבותיים המהירים ב"מדינה" זו עוררו דילמות חברתיות חדשות וסתירות. מושגים כגון "פרטיות", "חשיפה", חברות", "שיתופיות" ו"אינטימיות", מקבלים ברשת משמעויות חדשות השונות ממשמעותן בעולם שמחוצה לה.

תחילתה של תופעת החשיפה כבר בחדרי הצ'אט ובפורומים (Bargh & McKenna, 2004), שם נקשרה התופעה באנונימיות יחסית וכונתה "Strangers in the Train".² במעבר לרשתות חברתיות, שבהן מתמזגים 2 משפחה וחברים, בידור ובריאות, עבודה ועסקים, התעצמו ממדיה של החשיפה, והיא דחקה הצידה את האנונימיות. החשיפה ברשתות אלו מבססת אמון והבנה הדדיים ביחסים הבין-אישיים, ומחייבת שקיפות גדולה יותר בחייהם.

החשיפה, שפעם נתפסה כסטייה חברתית, הופכת יותר ויותר לדמוקרטית ולנורמטיבית; כל גולש המבקש לחשוף את תדמיתו יכול לעשות זאת בכל תחום ובכל דרך שיבחר. מרבית הרשתות החברתיות יוצרות את האשליה כי אפשר למצוא בהן מרחב פרטי, לבחור בחירה מדוקדקת של רמות החשיפה, להגדיר ולהגביל את הקבוצות, אולם למעשה אין בהן שליטה על המידע שנחשף לעיני כל מי שנכנס אליהן. כל חשיפה דיגיטלית מפסיקה להיות פרטית ברשתות החברתיות, שמטרתן העיקרית למכור את המידע ולמקסם את הרווחים.

סביב הזכות לחשיפה מתנהל אך במידה מועטה מאוד שיח חברתי, ולא מתנהל כלל שיח משפטי. סביב הזכות לפרטיות, לעומת זאת, מתנהל שיח חברתי ומשפטי על ידי ממשלות, משפטנים ובעלי עניין, אולם כמעט ללא הגולשים עצמם. ייתכן שהדבר נובע מכך שהנורמות הטכנולוגיות המתגבשות ברשת הפכו למעין חוקי טכנולוגיה הקובעים מה מותר ומה אסור ומגדירים את גבולות האוטונומיה.

בשיח על החשיפה ידם של המצדדים בה הייתה עד כה על העליונה, לפחות על פי מספר המצטרפים השנתי לרשתות החברתיות, שבהן הנכונות לחשיפה היא התנאי העיקרי להצטרפות. יתרונה של החשיפה הוא בכך שהיא נותנת מענה לצרכים אקספרסיביים כמו הכרה, השתייכות והעצמת הערך העצמי, והיא ראויה להכרה, לזכות לגיטימית ואולי אף לחקיקה.

נשאלת השאלה, האם העצמת החשיפה תביא למות הפרטיות, או במילה עדינה יותר – להעלמתה, כפי שטוען מארק צוקרברג, המייסד והמנכ"ל של פייסבוק?³ בתשובה לשאלה זו אפשר לומר כי הזכות לפרטיות עדיין קיימת, ובסופו של דבר בני האדם הם המעצבים את החברה ואת התרבות שבהן הם חיים וגולשים, ולא רק מנהלי התאגידים ובעלי אינטרסים אחרים.

מי שחושש בכל זאת מאובדן הפרטיות – רצוי שיימנע מגלישה ברשתות החברתיות וכן משימוש במכשירי טלפון ניידים ובכרטיסי אשראי, משיווק מקוון ואף מצפייה בטלוויזיה בכבלים, שכן לחברות הכבלים יש נתונים על העדפותיהם של הצופים. כך יתאפשר מימוש מלא של הזכות לפרטיות.

הזכות לחשיפה

השיח המשפטי והפילוסופי על הזכות לפרטיות מתנהל כבר כ-120 שנה, מאז פרסום המאמר "The Right to Privacy" מאת וורן וברנדייס (Warren & Brandeis, 1890). המאמר מספק רקע קונטרוברסלי לדיוננו ובו נטען כי השיח על הרשתות החברתיות צריך להתמקד בזכות לחשיפה (Disclosure), שהוא עיקר רצונם של הגולשים.

השיח על החשיפה מתנהל בין פסיכולוגים וסוציולוגים, והשיח על הפרטיות – בקרב משפטנים, פילוסופים, פעילי רשת ובלוגרים, אך למעשה רק מספר מזערי של גולשים טוענים בערכאות המשפטיות כי זכותם לפרטיות נפגעה. מרבית הגולשים משתוקקים לפופולריות ולפרסום ואינם חוששים מאובדן הפרטיות. ההחצנה (אֶקסטרוֹבֶרסיה) ברשת משמשת בעיקרה להאדרה עצמית, שכן האינטרנט נהפך לדרך זולה לפרסום רעיונות ומיזמים. כל אחד יכול לפרסם חינם סרטונים בווידאו וב-You Tube או בלוגים פרי עטו, ורוב הרשתות אינן גובות כל תמורה על ה"אירוח".

דומה כי הפרטיות הפכה לאחד המושגים החשובים ביותר כיום, ועם זאת אחד החמקמקים ביותר. ככל שהטכנולוגיה הופכת לפולשנית וחודרנית יותר, כך המידע נעשה זמין יותר ולכן הגדרת הפרטיות היא משימה כמעט בלתי אפשרית לביצוע. ואכן, אין הגדרה ישימה אחת; יש צורות שונות של פרטיות שיש ביניהן דמיון (Schement & Curtis, 1995: 136; Solve, 2008).⁴ מתוצאות של מחקרים אמפיריים מתברר גם כי למרות התלונות, הגולשים חושפים מידע אישי בכמות משמעותית גדולה יותר אף בניגוד להכרזותיהם (Norberg et al., 2007).

בראייה רטרוספקטיבית אפשר לייחס את הזכות לחשיפה לנורמה חברתית שהייתה בעבר נחלתו של המעמד הגבוה בחברה, ובעיקר לקיסרים, למלכים ולמצביאי צבא:

For centuries, the rich and the powerful documented their existence and their status through painted portraits. A marker of wealth and a bid for immortality, portraits offer intriguing hints about the daily life of their subjects —professions, ambitions, attitudes, and, most importantly, social standing (Rosen, 2007).

הזכות לחשיפה באה לידי ביטוי בין היתר בהטבעת דיוקנים כמו זה של אוגוסטוס (Augustus), קיסר רומי, מהאישים הגדולים בתולדותיה לפני יותר מאלפיים שנה, שכונה המְרוֹמָם (The Exalted). חשיפתו נועדה לרוממו ולפארו באמצעות ההטבעה.

בתקופת הרנסאנס הפכה החשיפה גם למנת חלקם של העשירים ובעלי הכוח בחברה, שהחלו לתעד את קיומם ואת מעמדם באמצעות דיוקנאות מצוירים כסממנים לעושר ולהגשמת רעיון האלמוות. מי שהצליח לטפס במעלה הסולם החברתי במאה ה-14 ודיוקנו צויר, זכה לכוח ולמעמד:

How those classes which were climbing the social ladder at that time used the portrait to give visibility to their claim to power and status, how the painted portrait lost this function following the invention of photography and how the portrait, as a result of the opening up of the media to anyone wanting to get themselves seen, has been superseded by other forms of expression (Burda, 2006).

בתקופת הרנסאנס החלו, כאמור, בני המעמד הבינוני לחשוף את עצמם באמצעות הדיוקנאות, ששימשו במידה רבה עדות מרומזת גם על חייהם, עיסוקיהם, שאיפותיהם, עמדותיהם ומעמדם החברתי. האִיקוֹנוֹלוֹג⁵ הנס בלטינג (Hans Belting) ראה בדיוקנאות "אנתרופולוגיה מצוירת" (Painted Anthropology) המאפשרת ללמוד על התרבות ועל החברה שבהם נוצרו:

The gaze of the man in the portrait is so self-assured and inquiring that one can scarcely take one's eyes off him (Belting & Kruse, 1994: 151).

החשיפה המצוירת נעשתה בידי אמני הדיוקנאות באמצעות צבעים ורישומים, שאפשרו להציג את הדיוקן העצמי האמיתי (The Self), או לחלופין לחשוף את העצמי כפי שהיו רוצים לראותו. החשיפה נועדה לתאר דמות אמיתית, אבל גם התאפשר לו לערפלה או להבהירה, לסלפה ולעוותה. האמן אִפשר להדגיש תכונות כמו צניעות, האדרה, אנוכיות ולעג. דוגמה לכך הוא ציור דיוקנו של נפוליון בונפרטה, שראה עצמו כשליט, בידי ז'אק-לואי דוד (Jacques-Louis David), ציירו האישי של הקיסר בשנים 1799–1815. בציור "נפוליון חוצה את האלפּים" תיאר הצייר את נפוליון בגלימה מהודרת על גבי סוס לבן כשידו הימנית מצביעה לעבר סן ברנרד, אחרי שחצה את האלפים עם צבא של 30,000 חיילים, בעוד שלמעשה נפוליון לא חצה את האלפים על גבו של סוס אציל אלא על גב פרד, וצבאו צלח אך בקושי את הקור העז ששרר במהלך המסע.

החשיפה בעידן המודרני קיבלה משמעות של סטטוס ויוקרה הקשורים לעלייתו של המעמד הבינוני, והיא המצאתה של הבורגנות. למעמד הבינוני ניתנה חירות גדולה יותר במרחב המחיה (Webb, 2007: xi) ואפשרויות החשיפה התרבו, בעוד שלמעמד הנמוך אין מרחב כזה, כי "לעניים לא הייתה אף פעם פרטיות" (ברקוביץ', 28.4.2010).

הזכות לחשיפה נהפכה לזכות דמוקרטית עם המצאת הצילום בשנת 1826 על ידי ניספור נייפס (Nicéphore).⁶ מגמת הדמוקרטיזציה התעצמה עם עליית המדיה של התקשורת המודפסת, הטלוויזיה, ובהמשך גם האינטרנט.

ציורי הקיר והדיוקנאות של המפורסמים שאפיינו את תקופת הרנסאנס, קיבלו בעידן הדמוקרטי לבוש חדש בצורת שלטי פרסום גדולים בערים ברחבי העולם, עם הבדל משמעותי אחד: דיוקנותיהם של המפורסמים היום מייצרים גם הכנסות (Burda, 2006).

תפיסת החשיפה באמצעות הפיקסלים ברשת כזכות, הפכה לנושא מרכזי לדיון ברשתות החברתיות ובגלריות הווירטואליות. לדיוקנאות הווירטואליים התווספו אפשרויות חדשות, כמו חשיפתם של הרהורי תודעה, רשימות תחביבים בשירים אהובים, בתצלומים, בסרטונים ועוד. גם התאפשר לגולשים, בעזרת GPS, בטלפון ועוד, לחשוף את מעשיהם, את מחשבותיהם ואת מיקומם הגיאוגרפי בכל רגע נתון, למשל באמצעות "ציוצים" (Twitter) או ב"סטטוס מיקום".

מניעי החשיפה

החשיפה ברשת, על מגוון פניה, היא אבן שואבת לגולשים בכל שלבי החיים. אין היא מחייבת תגובה בזמן אמת ומאפשרת במידה רבה שהות בזמן התגובה, המתבטאת במשפט הפופולרי"See You Later".

בהיבט הבין-אישי החשיפה ברשת נועדה לבסס יחסי אמון והבנה הדדיים ונובעת מהשאיפה האנושית לקבלת תשומת לב (Rosen, 2007: 14). בהיבט החברתי החשיפה נובעת מעצם רצונו של הגולש להיות מוכר ולא אנונימי, דבר המחייב אותו לחשוף לפחות כמה פרטים מזהים שלו, כגון שם, מספר טלפון נייד, כתובת דואר אלקטרוני וכתובת פיזית.

על החשיפה במרכזים החברתיים נאמר: "אם אתה לא שם, אתה לא קיים, ולהפך – אם אתה מאוד שם, אתה לא רק קיים, אלא גם מאוד חשוב..." (לנגבהיים, 10.10.2110). במרכזים החברתיים אפשר גם לזכות ביוקרה ובסטטוס חברתי הניתן לכימות ולמדידה, כפי שמתבטא למשל במספר הכניסות ובמספר החברים ומומחש בשאלה הפופולרית: "How many 'friends' do you have?".

פסיכולוגים חברתיים, כמו ארווין אלטמן (Altman) ודלמס טיילור (Taylor), מדגישים את האופי החברתי של החשיפה כתופעה המתרחשת במסגרת יחסי גומלין בין אנשים המכירים זה את זה ויוצאים למסע משותף של יצירת מערכת יחסים קרובה היכולה להתפתח. אלטמן מראה שהחשיפה חיונית ליצירת קשר בין אנשים ולהעמקתו, וטוען כי הניסיון לנהל את חשיפת המידע שלנו ושל האחר נובע מהצורך לבנות אמון הדדי, קרבה ואינטימיות (Altman & Taylor 1973; Altman et al., 1981).

לעומתם, אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, הדגיש את חשיבותה של החשיפה העצמית בצד הסיכונים הכרוכים בהדחקת המחשבות והרגשות (בן-זאב, 2006: 149).

אולם אנו מעדיפים במקרה של הרשתות החברתיות, להתייחס לתיאוריה הפסיכואנליטית של "פסיכולוגיית העצמי" (The Psychology of the Self) שפיתח הפסיכואנליטיקן היינץ קוהוט (Kohut, 1971)⁷. קוהוט דן ב"עצמי" ובצרכיו ההתפתחותיים ומייחס לאמפתיה מקום מרכזי בהבנה של נפש האדם. תיאוריה זו דנה בשאלת התמודדותו של האדם עם חוויית הקיום, עם תחושות הערך שלו ועם שאלות של שייכות ובדידות. קוהוט ראה בנַרקיסיזם (Narcissism) תהליך אוניברסלי שבו מתפתחת החוויה הנרקיסיסטית הבריאה. לדידו, נרקיסיזם הוא נורמה חברתית, ואינו רק בגדר כינוי פתולוגי של הפרעות אישיוּת, כמו התפרקות זמנית של העצמי, העלולות להתבטא בסטיות, בעבריינות או בהתמכרויות. מעבר לחשיפה הנורמטיבית קיימת חשיפה עצמית סוטה, אקסהיביציוניסטית (Exhibitionism), הנחשבת בעלת מאפיינים של התמכרות, שבה האדם מתכחש לצורך שלו בפרטיות (הומינר, 2009).

האמפתיה, על פי קוהוט, היא חיונית ויסודית לבניית העצמי ולהתפתחות נפשית תקינה, המוזרמת באמצעות ישות הקרויה "זולתעצמי" (Selfobject), כלומר, זולת שהוא חלק מה"עצמי". ישות זו מתפתחת אצל האדם בשלבים הראשונים של חייו באמצעות סביבה המאפשרת לו לחוות דמויות חיוביות, לרוב ההורים. האחר ההופך ל"זולתעצמי" עבור התינוק מספק לו את שלושת הרכיבים הבסיסיים שהוא זקוק להם במהלך חייו:

1. ערך עצמי (Mirroring) – החוויה של אישור מתמיד לייחודיותו של האדם, על הכרה אמיתית ביתרונותיו ובמגבלותיו, המאפשרת לו להיות בעל ערך עצמי תקין ולחיות בשלום עם עצמו ועם המציאות.
2. האדרה (אידאליזציה) – תחושה של ביטחון ושייכות עמוקה שאינה ניתנת להפרה בין האדם לעולם, המקנה לו ערכים של שיתוף, חמלה ונדיבות ומאפשרת לו להרחיב את ה"עצמי" עד כדי התמזגות עם אחרים כחלק מחוויית האחדות עם העולם.
3. מוּבָנות (או תאוֹמוּת) – חוויה של היכרות אינטימית של האדם עם אדם בעל נפש תאומה לזו שלו. חוויה זו יוצרת תחושה של ברית ושל אחדות עם האחר, המפיגה את בדידותו של האדם ומעניקה לו תחושה שאין הוא מצוי לבדו בעולם למרות קשייו ומצוקותיו. באמצעות חוויית התאומות חש הפרט כאילו "נמסים" גבולות העצמי הפרטי ובכך הוא יכול לנוח ממשא הבדידות הפרטית שאותו נושא כל פרט בגפו.

שלבי ההתפתחות של ה"זולתעצמי" נמשכים כאמור לאורך כל חייו של האדם, שכן הוא נזקק לצורות שונות של "זולתעצמי" הנחוצים להתפתחות ה"עצמי" שאינם בהכרח תמיד דמות של אדם:

The SelfObject is not necessarily a person; it can be music, an outing, a talent, culture, and so forth (Oppenheimer, 2005).

כשהאדם יזכה בתחושת עצמי תקינה הוא יחזור לקבל עוד:

The Self is a feeling of unity, strength, and harmony if, at each stage of life, it receives the appropriate responses from the SelfObject environment: availability and receptivity, the conditions for all mental life (ibid)

בשלב הזקנה צורך ההאדרה מופנה כלפי הקהילה, וזו הופכת ל"זולתעצמי". כשהחשיפה העצמית ברשת מקבלת תגובה אמפתית מדויקת, מתרחשת חוויה משמעותית בנפשו של הגולש, שכן האמפתיה מעודדת אותו לחזור ולחשוף את עצמו. על רקע זה אפשר להבין מהיכן נובעת המשיכה הגדולה של גולשים רבים כל כך להיחשף ברשת, באופן שלא היו עושים זאת בשום מקום או מדיום תקשורתי אחר. המשמעות החברתית של "זולתעצמי" מתייחסת לפוטנציאל העצמי, לשוּנות, לפרסום העצמי ולחיפוש אחר מעמד ותהילה כפי שבאים לידי ביטוי בעידן האינטרנט (לוינסקי, 2009).

קביעת הגבולות של החשיפה החברתית והפסיכולוגית הנורמטיבית, זו שמעבר לה שוכנות ההתמכרות והפרברסיה, נעשית משימה מסובכת מיום ליום. בעולם שבו הנורמות התרבותיות באשר למידת החשיפה הראויה משתנות במהירות, והגרייה האקסהיביציוניסטית חייבת להגביר את עוצמתה כדי לשמור על רמת העניין של הקהל, לא פשוט לדבר על התשוקה להתפשט לעיני זרים ועל התשוקה המקבילה לה, להציץ לחייהם של זרים ולגופם, כעל פרברסיה, דהיינו כעל סטייה מהנורמה (הומינר, 2009). יש מחקרים המראים כי אפשר לקבוע את רמתה הנורמלית של החשיפה המבוססת על רציונל אובייקטיבי ולא על תפיסות סובייקטיביות מוטעות:

These insights provide a solid basis for OSN providers and policy-makers in their effort to ensure healthy disclosure levels that are based on objective rationale rather than subjective (Krasnova et al., 2009).

מניעי החשיפה אצל בני הנוער שונים מאלה של מבוגרים, שכן בגיל ההתבגרות מתעצם כידוע הצורך הן במימוש עצמי והן בחוויה של השתייכות חברתית ורגשית. רוב בני הנוער הגולשים ברשתות החברתיות חושפים את עצמם בדרגות חשיפה שונות כדי להעצים את הידידות ביניהם. קיים קשר חזק בין הנורמות של גילוי זהות מקוונת לבין אלו של גילוי זהות אישית ברשת באמצעות חשיפה על ידי תצלומים, קטעי וידאו אישיים ופרופילים מקוונים:

Our findings show a strong relationship between adherence to norms of online-identity disclosure and the disclosure of personal identity online through the posting of personal photos, videos and an online profile (Mesch & Beker, 2010: 590).

גולשים מופנמים וביישנים היכולים ליצור קשר בתנאי אנונימיות ואף להיחשף בפני גולשים לא מוכרים, וכך לזכות לעתים במקום מקלט המפצה אותם על חולשותיהם (Peter et al., 2005), יתקשו לעשות זאת ברשתות החברתיות, שכן חשיפתם הגלויה עלולה להעמידם במצבים של דחייה חברתית, לעג או חוסר הערכה Mesch & Talmud, 2010: 66)).

יש הטוענים כי המניעים לחשיפה עדין אינם מובנים במלואם:

Despite the considerable amount of self-disclosure in Online Social Networks (OSN), the motivation behind this phenomenon is still little understood (Krasnova et al., 2009).

בפרק הבא ננסה להבהיר את משמעותו של המושג "חשיפה" באמצעות המושג "אינטימיות".

האינטימיות של החשיפה

החשיפה כהתנהגות נורמלית ממלאת תפקיד מרכזי ביצירת יחסים אינטימיים. מקובל לחשוב כי האינטימיות היא הליבה של החשיפה, בעוד שהפרטיות עשויה למלא תפקיד של בקרה על המידע העצמי ושל שמירה על דרגות משתנות של האינטימיות. האינטימיות מתפתחת תוך כדי יחסים חברתיים שיש בהם אמון הדדי, בין אנשים הנהנים מעצם יכולתם להיחשף זה בפני זה וליצור חוויה משותפת. האינטימיות היא מקור עשיר לאינדיבידואליות הקיימת מאחורי דלתיים סגורות, "כי שם האדם יכול למצוא פורקן ללחצים הבלתי-פוסקים של החברה ולהביע את זהותו בצורה 'אמיתית'" ("Real" Self) (Arendt, 1958: 38). זהו תהליך המתקיים לאורך זמן ואינו קופא על שמריו.

אולם למעשה למושג אינטימיות יש משמעויות שונות ברשת, שחלקן כרוכות במתחים פנימיים. נתייחס כאן לארבע משמעויות נבדלות של המושג: (1) אינטימיות מינית או גופנית; (2) אינטימיות רגשית; (3) אינטימיות של הפזורה; (4) אינטימיות קרה.

הנפוצה והמוכרת ביותר לגולשים היא האינטימיות המינית או הגופנית (Sexual or Physical Intimacy). זוהי פעילות תכליתית שנועדה לסייע למצוא בן זוג רומנטי/מיני מחוץ לגבולות הרשת ולעתים אף מביאה לנישואים (Fairbanks, 2010), או במקרים אחרים, מסייעת לחוות חוויה מינית באמצעות הרשת (סקס-נט), לפלרטט ברשת (פלירט-נט) או לקיים קשר אינטימי בגבולותיה (רומן-נט) (בן-זאב, 2004).⁸ האינטימיות המינית קשורה גם למושגים כמו "הנרקיסיזם החדש" ו"האֶקסהיביציוניזם הווירטואלי" (Rosen, 2007)⁹.

האינטימיות הרגשית (Emotional Intimacy) הכוונה היא לחשיפת פרטים אישיים של האדם הכרוכה בשיתוף ברעיונות, ברגשות או בחוויות בעלי משמעויות אישיות עמוקות. מאחר שדברים רבים מלבד יחסי מין ויחסים רומנטיים יכולים להיות בעלי משמעות אישית, קיימות הזדמנויות רבות של פיתוח אינטימיות רגשית. אינטימיות יכולה להוות חלק מכל התנהגות מוסרית במערכת יחסים חברתית פשוטה ביחס לזולת, בין שהיא בתוך מערכת יחסי אהבה ובין שהיא מחוצה לה (Garlikov, 2003).

האינטימיות הרגשית מקנה לשני הצדדים תחושה של חום הנובעת ממערכת יחסים המבוססת על קרבה, שבה שניהם מרגישים בטוחים זה עם זה, אינם חייבים להגן על גבולות העצמיות שלהם, והאוטונומיה שלהם שמורה (פרלוב, 2010). המסתורין הנכסף שיוצרת האינטימיות אינו בן השגה כל עוד מתעקשים להסתגר בפרטיות. כדי ליצור אינטימיות חייבים לפתוח את חומות הפרטיות ולאפשר לזולת להיכנס לתוך המרחב האישי שלנו – הפיזי והמטפיזי (קורן, 2010).¹⁰

האינטימיות הרגשית קשורה גם למושגים כמו "אינטימיות קוגניטיבית" או "אינטימיות אינטלקטואלית", שבה הזכות לפרטיות אינה קריטית. גולשים עשויים לחלוק זה עם זה רעיונות בפתיחות ובנינוחות וליהנות מהדמיון ומהשוני בין דעותיהם. עם זאת, יש מקום לחשש של גנבת רעיונות וצורך בהגנה על זכויות יוצרים.

האינטימיות של הפזורה (Diasporic Intimacy) מבטאת את הכמיהה של האדם אל העבר. אינטימיות מסוג זה חשים בעיקר מהגרים, המנסים לחוות את משפחתם, את ביתם ואת מולדתם בעקבות הניכור שהם חשים בארצות שאליהן היגרו (Boym, 2009). אינטימיות זו היא אחד הרכיבים באינטימיות הפוסט-קולוניאלית (Postcolonial Intimacies), אינטימיות של יחידים ועמים העולה במורשות המקומיות במהלך השחרור מהשלטון הקולוניאלי האירופי מן המאה ה-19 ובמהלכו. הכוונה לגיבוש זהות לאומית ולכינון הזהות מחדש:

Post-colonial Intimacies relocates the concept of intimacy to conditions of post-colonial exchanges, with inter- and intra-continental circuits of passionate politics, and to acts and interested networks of globalization, with all its economic, ecological, immunological, and informational concerns (Benhabib, 1992).

באינטימיות הפוסט-קולוניאלית נכללת גם "האינטימיות של התרבות" (Cultural Intimacy), שבה צפה ועולה החוויה האישית של מולדת העבר ועוברת טרנספורמציה באמצעות פרוזה, שירה, דרמה, מוזיקה ודרכי יצירה נוספות (Herzfeld, 1997).

המושג "הגירה דיגיטלית" (Digital Immigrants) עלה בעבר בהקשר ספציפי של למידה וחִברות (Prensky, 2001a, 2001b) ואפשר להרחיב את הדיון בה לסוגיית הרשתות החברתיות. התרבות של הרשתות החברתיות דומה לתרבות הפזורה שאליה "מהגרים" גולשים מתרבויות שונות בחיפוש אחר אינטימיות.¹¹ ה"הגירה" לרשתות החברתיות יכולה לקבל גם את המשמעות של מטבע הלשון Gone to Texas (G.T.T.), שפירושה: אם אינך מהגר לטקסס אתה יכול למצוא רשת חברתית שתתאים לצרכיך, ואם פייסבוק שוב אינה מתאימה לך יותר, תוכל "להגר" לרשת החדשה Diaspora, שזו רשת מבוזרת שבה מחשבים נפרדים מתחברים זה לזה ישירות, ללא תיווך של שרת מרכזי כלשהו (מור, 17.5.2010). רשת Diaspora מהווה חלופה פתוחה ומבוזרת לפייסבוק, שאף אפשר לפתח בה את האינטימיות של הפזורה, שמשמעותה ברשת אינטימיות של תרבות.

האינטימיות הקרה (Cold Intimacies) הוא מושג המיוחס לאווה אילוז (אילוז 2008), שבאמצעותו דנה בתהליך דואלי הממזג את תהליכי הייצור הקפיטליסטיים עם תרבות הרגש (Emotional Capitalism) ומהווה למעשה חשיפה מדומה (Simulated Exposure). הקפיטליזם הביא לפריחתו של שיח רגשי אך עקר אותו מההקשר ויצר אינטימיות אחרת, אינטימיות "קרה". התאגידים המפעילים את הרשתות החברתיות מבוססים על מודלים כלכליים של התרבות הרגשית של הקפיטליזם:

A culture in which emotional and economic discourses and practices mutually shape each other, thus producing […] a broad, sweeping movement in which affect is made an essential aspect of economic behavior and in which emotional life – especially that of the middle classes – follows the logic of economic relations and exchange (Illouz, 2007: 5).

היחסים הכלכליים הפכו להיות רגשיים ביותר, בעוד שיחסים קרובים ואינטימיים הפכו להיות מוגדרים במידה גדלה והולכת על ידי מודלים כלכליים של מיקוח, חליפין והגינות (אילוז, 2008).

האינטימיות הקרה באה לידי ביטוי ברשת כשהגולשים נחשפים ומשתפים ברגשותיהם במסגרת מעגלים הולכים וגדלים מהזירה הפרטית לזירה הציבורית, שהחלה מהדוא"לים והממסרים המיידיים והתפשטה בעוצמה רבה לרשתות החברתיות, שם הם באים לידי ביטוי בהחלפת עצות, בשיתוף ברעיונות, בווידויים, בבקשות סליחות ובהבעות תמיכה – במילים אחרות, צורות שונות של חליפין חברתי. ביטוי נוסף הוא שינוי צורה משמעותי במסורת הרומנטית, שכן הדרך להשגתו היא רציונליות ורגשיות השזורות זו בזו.

האינטימיות הקרה נוצרת במקום העבודה, במשפחה וביחס שלנו אל עצמנו ואל מעגלי החבֵרוּת הרשתית. את מושג הידידות ברשתות החברתיות אפשר להסביר באמצעות האינטימיות הקרה, אולם תחילה לגלגול משמעותו של המושג "ידידות".

מעגלי חברוּת היו קיימים עוד בימי פיתגורס ואפלטון, ונהפכו למשמעותיים יותר בסלונים ובבתי הקפה של המאות ה-17 וה-18. מבשריה המודרניים של החברות – בוהמיינים, אמנים ומהפכנים שערערו על נורמות הידידות של העבר – יצרו לעתים מעין חברה אלטרנטיבית, כמפלט מהעולם הגדול, הקורס. במחצית השנייה של המאה ה-20 התפשטו מעגלי החברוּת והפכו לנחלת הכלל. התפתחות זו קשורה במידה רבה גם לעלייתה של תרבות הצעירים, שבה נוצר הקשר בין החברוּת לנעורים. הנערות בתקופה המודרנית נתפסה כמנותקת מן הערכים של עולם המבוגרים. בעוד שבתפיסה הקלאסית חייבה חברוּת של אמת בגרות ותבונה, בתקופה המודרנית, שבה נתפסת תקופת הנערות כשלב חיים אותנטי וחיוני, הופך מושג החברות למושא של תשוקה רגשית ואינטימית.

השינוי במבנה של יחסי הידידות ברשת יצר משמעויות חדישות וחלופיות עבור הגולשים, כגון: ביטוי רחב של העצמי מול הזולת או הכרה של האחר והתנסות עמו. יצירתה ופירוקה של הידידות באינטרנט ניתנים לתיאור במושגים החדשים שנתהוו, כגון "המַתנה המקוונת" ו"הידידות בזירה הציבורית" (גולן, 2006: 243).

אם כן, מיהו חבר? אדם הראוי לאמוננו, הגון, נדיב, טוב לב, או בפשטות – חבר הוא אדם שהיינו מבקשים לראותו שוב (Epstein, 2006), כמו שמתבטא במילות השיר שכתב מני פאר והלחין יגאל בשן: "בשביל מה יש חברים? שלא תפחד, שלא תדאג, שלא תהיה פתאום לבד, ונעבור ביחד גם ימים קשים; שהצרות, יש לקוות, תהיינה רק צרות טובות, ונצא יותר מאוששים...".

מתברר כי במבחן המציאות רבים מחברינו אינם עומדים כלל בקריטריונים אלה (שם). לא זו בלבד, כריסטינה רוזן טוענת, במאמר שהתפרסם ב-The New Atlantis, כי הידידות ברשת היא בחזקת אוקסימורון, כלומר, היא בנויה על ניגוד (Rosen, 2007). הסתירה הפנימית של מושג החברות ברשת ניתנת להסבר באמצעות האינטימיות הקרה והביטויים הדדיות, אמון, חשיפה, גילוי פרטים אינטימיים לאורך זמן וקשרים ספציפיים בהקשרים חברתיים המבטאים אינטימיות מדומה בלבד.

ה"חבר" נוסח צוקרברג (ראו "My Internet Friend") אינו בהכרח צריך להאפיל על החבר מהעולם האמיתי; חבר ברשת הוא כל מי שהגולש מכיר, ואפילו אנשים שאינו מכיר ושמתפקדים עבורו כסוג של צופים וטוקבקיסטים. באינטרנט מתרחשים במידה רבה תהליכי טשטוש הגבולות בין הפרטי לציבורי, והתפתחות הידידות בנוסח האינטימיות הקרה היא שלב נוסף בהתפתחות המושג "חבֵרוּת ברשת".

למושג "החברוּת ברשת" אין משמעות איכותית בלבד, אלא גם משמעות כמותית שאפשר להסבירה במונחים קפיטליסטיים של צבירת חברים, שכן הרשתות מבוססות בעיקר על כלכלת חינם ועל העדר אפשרות של הגולשים לצבור הון במונחים כספיים.

ואמנם, בפייסבוק יש גולשים שיש להם 5,000 חברים (Loveys, 2010). על פי מכון המחקר Market Watch, לכל ישראלי יש 232 חברים בממוצע, בעוד שהממוצע בעולם הוא 130 חברים לגולש (צורף, 21.10.2010). ויש גם מי שמייעץ כיצד להשיג לפחות אלף חברים בפייסבוק (לנגבהיים, 10.10.2010).

קיים צד נוסף לחברים ברשת, אולם מבחינת האינטימיות הקרה אין משמעות לגישה האפוקליפטית בדבר היעלמה של החברות (Deresiewicz, 2009b) או למשמעות של "מספר דנוור" (Dunbar's Number), שלפיו מספר החברים שאדם מסוגל לשמור איתם על קשר משמעותי אינו עולה על 150 (Loveys, 2010).

לחשיפה נוסח האינטימיות הקרה אין משמעות לאיכותם של החברים ברשת ולא לכמותם. לעומת זאת, החשיפה נוסח האינטימיות של הפזורה יכולה להסביר את הרצון לכלול בקבוצת החברים גם חברים רחוקים שהקשר איתם ניתק, המעיד על נוסטלגיה ועל כמיהה לעבר.

גבולותיה של החשיפה

בבסיס השיח על הזכות לפרטיות עומד באופן פרדוכסלי נושא הזכות לחשיפה וגבולותיה. השיח המשפטי על הזכות לפרטיות החל בסוף המאה ה-19 עם פרסום מאמרם של וורן וברנדייס "The Right to Privacy" (Warren & Brandeis, 1890), ונידון מאז במסות בפילוסופיה של המוסר, בתיאוריות משפטיות ובדיונים על מדיניות ציבורית. בכולם נתפסת הפרטיות כמושג משמעותי ובעל ערך אך טרם הוסכם על הגדרה אחידה עד עצם כתיבת שורות אלו¹². גם מבחינה פסיכולוגית, קביעת הגבולות של הנורמה החברתית של החשיפה, זו שמעבר לה שוכנות ההתמכרות והפרברסיה, הולכת ונעשית מלאכה מסובכת מיום ליום.

ההתייחסות הנורמטיבית אל החשיפה וגבולותיה קיימת משחר ההיסטוריה. בסיפור המקראי על האדם הראשון מסופר שנפקחו עיניהם של אדם ושל חווה לאחר העימות עם אלוהים: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ כִי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג, 7). הרמב"ם מפרש: "שבא לו מצב אחר, בו חשב למגונה את אשר לא חשב מגונה קודם" (הרמב"ם, מורה נבוכים א, ב). לפי הרמב"ם, החלו גבולות החשיפה עם הלבשתם של אדם וחווה. הכיסוי על מערומיהם לא בא לחמם את גופם, אלא לשמור על פרטיותם. במילים אחרות: אלוהים נתן להם, באמצעות הלבוש, אפשרות לנהל את גבולות החשיפה.

מושגים כמו חשיפה, לבוש ופרטיות הם היסודות המרכיבים את המושג "צנעת הפרט" בפי חז"ל (רקובר, 2006). צנעת הפרט באה לידי ביטוי בהיגד "לגדולים אינו מגלה אלא טפח, משום הצניעות, ולקטנים מגלה טפחיים" (ברכות כג, ע"ב).

החשיפה והלבוש נהפכו גם לסימבולים בספרות, כמו באגדה האלגורית של אנדרסון "בגדי המלך החדשים" (אנדרסון, 1995 [1837]). מהאגדה, שדנה בתהליכים חברתיים, אפשר ללמוד כיצד האמת העירומה של האדם מתגלה למעשה בתהליך התפתחותו, שכן מי אנחנו באמת ללא כיסוי הפרסונה המהווה את המסכה המסתירה אותנו והמסומלת על ידי הבגדים (ברנט, 2010)?¹³

ביוון העתיקה נעשתה לראשונה ההבחנה, המיוחסת לאריסטו,¹⁴ בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי, בין העיר והמדינה (polis, pólis) לבין המשפחה והבית (oikos ,οἶκος ), בין הפוליטיקה לכלכלה. הבחנה זו, לדעת חנה ארנדט, נעלמה בעידן המודרני, וזאת משום שהכלכלה הפכה לעיסוקה של המדינה. הפוליטיקה כבר אין תפקידה לקדם את החירות, אלא לנהל את הממלכה (Arendt, 1958).

בתרבות הרשתית הגבולות בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי של החשיפה האישית מטושטשים, בייחוד ברשתות החברתיות.

השיח האנתרופולוגי על החשיפה ועל הפרטיות החל במחקריה של מרגרט מיד. מיד הדגימה את הדרכים בתרבויות שונות להגן על הפרטיות באמצעות הסתרה, הסתגרות או על ידי הגבלת הגישה לטקסים סודיים (Mead, 1949).

השיח המשפטי על הזכות לפרטיות החל כאמור עם פרסום המאמר של וורן וברנדייס (Warren & Brandeis, 1890), הדן בהשפעת הטכנולוגיות החדשות, כמו מצלמת הקודאק (Kodak) והצהובונים (Tabloid Press), שבאמצעותן הפכה החשיפה למטבע העובר לסוחר והרכילות לא נשארה מנת חלקם של בטלנים ורשעים:

Gossip is no longer the resource of the idle and of the vicious but has become a trade (Rosen, 2010).

וורן וברנדייס עסקו בפרטיות מההיבט המשפטי של זכויות יוצרים ולשון הרע ובהגנת הזכות לפרטיות מפני רשויות המדינה, ופחות בהגנת הזכות במישור המשפטי הפרטי. הם יצרו קונספט משפטי חדש כך שבתי המשפט האמריקניים יכלו לאמץ את הזכות לתבוע נזיקין בגין החדירה לפרטיות, הנעשית למשל בחשיפה של תצלומי העיתונות.

בעקבות פסקי הדין שדנו בפרטיות, סווגו מאפייני הפרטיות לארבעה נושאים (Prosser, 1960): (1) חדירה למתחם הפרטי או המבודד של הפרט או לתוך ענייניו הפרטיים; (2) גילוי פומבי של פרטים מביכים על חייו הפרטיים של הפרט; (3) פרסום המציב את הפרט באור שגוי או מטעה בעיני הציבור; (4) לקיחת פרטים של הפרט לשימוש רווחי. סיווג זה עשוי לסייע גם בהבנת פסקי הדין העוסקים בפגיעה בזכות לפרטיות ברשת.

ג'יימס רחלס קבע במאמרו "Why Privacy is Important", כי הפרטיות חשובה משום שהיא מאפשרת לאדם לשלוט בחשיפה של המידע האישי באופן סלקטיבי ולבחור את ההתנהגויות המתאימות וההכרחיות ביצירת יחסים אישיים מגוונים ובתחזוקם. הפרטיות באה להגן על האינטרסים של בני האדם במצבי תחרות או בשמירה על היבטים מסוימים מחייו של האדם או מהתנהגותו כדי לא להביך אחרים בעת שהדברים יתגלו להם (Rachels, 1975: 323).

לדעת רחלס, מאחורי כל משחק תפקידים קיים "האדם האמיתי", וה"מסכות" השונות שאנו לובשים ביחסינו עם בני האדם הן סוג של תחפושת מזויפת שאנו משתמשים בה כדי להסתיר את האמת שלנו מהם:

Underneath all the role-playing there is the "real" person, and that the various "masks" that we wear in dealing with some people are some sort of phony disguise that we use to conceal our "true" selves from them (ibid: 326).

גישתו של רחלס, שעסק גם בזהות מרובת הפנים שקדמה לרשתות החברתיות, רלוונטית לעידן של המידע האישי הממוחשב Mooradian, 2009a)) אבל בעלת משמעות פחותה ביחס לרשתות החברתיות.

אלן וסטין מדגיש את הגורמים התועלתניים החברתיים של הפרטיות כדי לבחון ולפתח רעיונות ולגבש מחשבה עצמאית ושונה לשם התפתחות אישית. לטענתו, פרטיות קיימת גם אצל בעלי החיים, ומתבטאת למשל בקיומן של תקופות הסתגרות (Westin, 1967). וסטין טוען כי הפרטיות היא זכותו של היחיד לקבוע איך, מתי וכמה מידע ייחשף על עצמו בפני האחרים; היחיד עוסק בהתמדה בתהליך התאמה אישי כדי לאזן בין רצונו בפרטיות לרצונו בחשיפה, ובונה את הקשר שלו עם אחרים בהתאם לתנאים הסביבתיים ולנורמות החברתיות שקבעה החברה שבה הוא חי. וסטין (Westin, 1984) מעדן את הניתוח של ארנדט (Arendt, 1958) על ידי הגדרת הפרטיות בשתי שכבות, המשלבת ממדים אישיים וחברתיים בארבעה מצבים – בדידות, אינטימיות, אנונימיות ואיפוק, ובארבע פונקציות – אוטונומיה אישית, שחרור רגשי, הערכה עצמית ותקשורת מוגבלת וחסויה.

הלן ניסנבאום (Nissenbaum, 2009)¹⁵ מעלה גם היא את הזכות לשלוט בהקשרים שבהם ייעשה שימוש במידע, שכן אחרת עלולים הדברים להוציא את האדם מהקשריו (Nissenbaum, 1998), אולם לטענתה, מרבית הגולשים כבר מבינים כי החשיפה היא חיונית במבוך הדיגיטלי. עם זאת, לדבריה אין להיכנע לזכות לפרטיות, שכן השיתוף חייב להיות הולם, תקין ונשלט והפצתו חייבת להיות מוגנת גם על פי נורמות שלטוניות שונות בהקשרים החברתיים.

לדעת מיכאל בירנהק (בירנהק, 2007: 67), הבסיס העיוני לזכות לפרטיות מבוסס על שליטה ועל "הסכמה מדעת". השליטה על הפרטיות פירושה כי האדם הוא בעל הכוח להחליט בדבר זרימת המידע הפרטי של עצמו והמידע על עצמו לאחרים, והחלטה זו איננה בידי הציבור. במילים אחרות: הפרטיות כשליטה מדגישה כי מי שמקבל את ההחלטות בעבור האדם הוא האדם עצמו, ולא גוף שלטוני כלשהו. הפרטיות כשליטה מדגישה שמקבל ההחלטה הוא רק האדם, לא אף אחד אחר – לא גוף שלטוני וגם לא תאגיד וגם לא אדם אחר.

מגישה זו נובעת חשיבותה של הזכות לפרטיות במישור הציבור וכן רוב המסמכים הבין-לאומיים בנושא הזכות לפרטיות, וגם התיקון הרביעי לחוקת ארצות הברית העוסק בחיפוש ותפיסה של משטרתיים-שלטוניים.

הפרטיות כשליטתו של האדם מהווה את הציר המרכזי המשותף לכל מעגלי ההצדקות הקשורות לפרטיות. השליטה שונה מאדם לאדם ומהקשר להקשר. תחום השליטה של המרחב האוטונומי ועוצמתו הם תוצר של קביעה נורמטיבית. קביעה של המעמד התחיקתי והמשפטי אינה בהכרח פותרת את הבעיה, שכן כשם שהפרטיות מושפעת מהחברה כך היא גם חלק של החברה, והזכות לפרטיות נתונה בלחצים כבדים של בעלי אינטרסים המייצגים קשת של גורמים בלתי-קשורים, כמו תנועות פמיניסטיות למיניהן, דרישות מוסרניות הרואות בשמירה על הפרטיות מפלט מפני נטילת אחריות, וכן תביעות של גורמי אכיפת חוק הטוענים כי הפרטיות מקשה עליהם בחקירת פשעים שנעשו ובמניעת פשעים ומעשי טרור. לחץ כבד נוסף, שהוא ברובו חסוי, הוא הלחץ הכלכלי. הפרטיות מקשה על גורמי המשק השונים לאסוף מידע על האזרחים-הצרכנים (שם: 73).

גם הצוות של המרכז למשפט וטכנולוגיה באוניברסיטת חיפה, שדן בסוגיית הפרטיות ברשת, חזר והדגיש את היסודות של גישה ושליטה בעידן הדיגיטלי:

הזכות לפרטיות היא זכותנו לשמור על מתחם סביבנו, הכולל את כל אותם דברים שהם חלק מאיתנו, כגון הגוף, הבית, המחשבות, הרגשות, הסודות והזהות. הזכות לפרטיות מקנה לנו את היכולת לבחור לאילו חלקים במתחם זה ניתן גישה לאחרים, ולשלוט על היקף, אופן ועיתוי השימוש באותם חלקים שבחרנו לחשוף (און ואחרים, 2005: vii).

תפנית משמעותית ביחס לזכות לפרטיות החלה לאחר 11 בספטמבר 2001 והיא נהפכה במידה רבה לטריביאלית בהשוואה לאיום הטרור. הקונגרס האמריקני חוקק לשם כך את "חוק הפטריוט" ( H.R. 3162/ PATRIOT Act USA), שהעניק לסוכנויות הממשלתיות הרשאה לפקח על חייהם הפרטיים של אזרחי ארצות הברית, דבר שלא עלה על הדעת בעבר. מבחינה היסטורית, ישראל הייתה מהמדינות הראשונות בעולם שחוקקה חוק להגנת הפרטיות ("חוק הגנת הפרטיות", התשמ"א – 1981) העוסק במידע ממוחשב, בדומה לתפיסה האירופית (באום, 25.10.2010).

דומה כי קיימת הגזמה רבה בחקיקה האינטנסיבית הקשורה לפרטיות, במיוחד למה שקשור לרשתות החברתיות. קורי דוקטורוב, מחבר הספר "האח הקטן" (Doctorow, 2008), מטיף להצפנת מידע ולשמירה על פרטיות, אך טוען כי "קצת הגזימו עם המשמעות שניתנה לרשתות חברתיות בשינוי מושג הפרטיות, שכן גם לפני הרשתות החברתיות אף אחד לא הסתיר שהוא נשוי או גרוש – בשביל זה המציאו את טבעת הנישואים" (שניבאום, 2010).

הזכות לפרטיות נותרה עמומה מחמת היותה תלוית-חברה ותלוית-טכנולוגיה, והחוק נשאר מקוטע ובלתי עקיב. יותר מדי בתי משפט רבים וקובעי מדיניות נאבקים על זיהוי בעיית הפרטיות, שכן ההגנה על הפרטיות מחייבת איזון זהיר. הזכות לפרטיות אינה יכולה לסתור אינטרסים במונחים של ערכים מוחלטים. עקב הבלבול המושגי, רבים מבתי משפט והמחוקקים אינם מצליחים לעתים קרובות לזהות את בעיות הפרטיות ומסתפקים בדיון על הפרטיות בפרטים הקטנים והיומיומיים (Solove, 2006: 558). גם הניסיון בישראל לאתר עמדה שיפוטית קוהרנטית על הזכות לפרטיות לא הניב פירות לפי שעה, (בירנהק, 2010: 109).

למרות העמימות זכתה ההגנה על הפרטיות לחקיקה ולשיח משפטי נרחב והשאירה לכאורה את זכות החשיפה בידי הגולש. הזכות לחשיפה, למשל, מאפשרת לזהות אותנו ולדעת מי אנחנו. "כאשר אוספים ממני מידע עליי, חייבים ליידע אותי בכל מיני פרטים ביחס למאגר המידע שבו הפרטים נאגרים, אך אם מוחקים אותי מן המאגר, אין שום חובה מקבילה" (אורג, 15.10.2010). הזכות לחשיפה עדיין אינה מעוגנת בנורמות ההולכות ומתגבשות ברשת ולא זכתה לשיח משפטי כלשהו.

התרומה המשמעותית של "שיח ההצדקות" ביחס לפרטיות שהועלו במאה השנים האחרונות, היא שהוא מאפשר להצביע על נקודות אחיזה טובות שיש בכוחן לכוון בצמתים חדשים, בין שהללו נוצרים בעקבות טכנולוגיות חדשות ובין שבעקבות שינויים חברתיים (בירנהק, 2007: 72). אחד הצמתים הוא "ניהול החשיפה" ברשתות החברתיות, שבו "אנו מבקשים לשווק את עצמנו ברבים ולשלוט בדימוי החיצוני שלנו [...] כאשר האדם שולט במידע על עצמו, הוא יכול לנסות להציג מצג מלא של עצמו" (בירנהק, 2010: 119) ועל כך בפרק הבא.

ניהול החשיפה

"ניהול החשיפה" הוא מושג שנוצר לצורך דיוננו והוא מבוסס על המושג "ניהול ההתרשמויות" או "ניהול הרושם". המושג אינו חדש, אולם הוא קיבל משמעות מיוחדת עם עלייתן של הרשתות החברתיות, שהאנונימיות נעלמה מהן כמעט לחלוטין. לא עוד החלפת זהויות שבה הפרט יכול לבחון היבטים שונים של אישיותו (Turkle, 1995), אלא חשיפה הדרגתית או מלאה שבבסיסה זהות אחת בלבד, שאפשר להתייחס אליה כהצגת העצמי אותה נדרשים הגולשים לחשוף ברשתות החברתיות. המושגים "הצגת העצמי" (Self-Presentation) ו"ניהול ההתרשמות" (Impression Management – IM) מיוחסים לארווין גופמן (Goffman, 1990). ה"עצמי" הוא תוצר של האינטראקציה בין האדם לקהלו ובמסגרתה נקבעים ההופעה, הסגנון וההתנהגות של הפרטים בחברה. האדם אינו רוצה שייווצר עליו רושם שלילי בעיני הזולת ולכן משנה את עמדותיו כדי להרשימו. כדי להרשים את הזולת לבני אדם יש צורך ב"הערכה עצמית" (Self-Esteem) (Schlenker, 1980: 88).

התיאוריה של גופמן, "האינטראקציה הסימבולית" (Symbolic Interactionism), מבוססת בעיקרה על ההבנה בין אנשים ועל פרשנות משותפת לסמלים ולגירויים. בני האדם נוהגים לפי נורמות מקובלות ויש להם ציפיות ביחס לאנשים שעמם הם מקיימים יחסי גומלין.

כבר בשנות ה-50 וה-60 העלה גופמן בספרו "הצגת העצמי בחיי היומיום" את הטענה כי בני האדם מנסים כל הזמן לשלוט על האופן שבו אחרים רואים אותם (Goffman, 1959)¹⁶. גופמן עסק בבעיות הדרמטורגיות של המשתתף (הגולש), הכרוכות בהצגת פעילותו בפני האחרים. הוא השתמש בתיאטרון ככלי לניתוח מצבים חברתיים. הוא מדמה את החברה לתיאטרון ואת בני האדם לשחקנים:

All the world is not, of course, a stage, but the crucial ways in which it isn't are not easy to specify (Goffman, 1959: 72).

השחקנים מנסים לנהל את התנהגותם כך שתיווצר התרשמות מסוימת. הרעיון של גופמן אינו חדש; כבר אפלטון דיבר על "הבמה הגדולה של החיים האנושיים", ושייקספיר ציין כי "כל העולם הוא במה, וכל בני האדם שחקנים בלבד".¹⁷ בכל מפגש בין-אישי, טוען גופמן, מתנהל משא ומתן על הגדרת המצב בין המשתתפים החברתיים בסיטואציה החברתית, כשכל אחד מהם מנסה לכפות את הגדרת המצב הרצויה לו על שאר המשתתפים באמצעות "ניהול ההתרשמויות" שהוא יוצר.

גופמן השתמש כאמור בתיאטרון ככלי לניתוח מצבים חברתיים המסייעים בהבנת תופעת הזהויות מרובות הפנים ברשת שבאו לידי ביטוי ב-Internet forums, MUDs, בבלוגים, ביומנים האישיים (Diary-like writing), במסרים האישיים (IM-Instant message), בשיחוּחים (צ'אטים) וכן ב-ICQ, בסקייפ ובאתר הבית (Homepage) (הכט, 2003). עם הופעתן של הרשתות החברתיות (OSN), שבהן התמעטו משחקי הזהויות, נעלמה כמעט כליל האנונימיות וההגדרה של קהל היעד, ותופעת ה"עצמי" הפושט צורה ולובש צורה (Protean Self) (Lifton, 1993) התחלפה בתופעה של חשיפת זהות והצגתה האמיתית:

Facebook profiles reflect actual personality, not Self-idealization (Back et al., 2010).

המטרות העיקריות של הרשתות החברתיות הן, כידוע, הצגת ה"עצמי" (Self-Presentation) ושמירה על היחסים (Maintaining Relationships) החברתיים. מטרות אלו מתבססות על הצורך המתמשך של בני האדם בחשיפה ובניהולה בהתאם למה שהם חושבים על האופן שבו אחרים רואים ומעריכים אותם. ניהול החשיפה ותִחזוקה מחוץ לרשת באים לידי ביטוי בהוצאה כספית אדירה על תזונה, קוסמטיקה, ניתוחים פלסטיים וכדומה. עצם העובדה שאי-אפשר עוד לברוא זהויות חדשות לבקרים בעזרת האנונימיות, הופכת את הגולשים ליצורים מלאי מודעות עצמית (שני, 2008).

מובן לכן מדוע ניהול החשיפה נעשה משמעותי יותר ברשתות החברתיות, שכן הוא מסייע בהרחבת רשת החברים, בחידוש קשר עם מכרים ותיקים, בהרשמת מעסיקים פוטנציאליים, בקביעת "מפגשים" (Dates) (Utz & Kramer, 2009), ואפילו במציאת אהבה פוסט-מודרנית, כמו גם בשימוש בשירותי היכרויות מקוונים (Siibak, 2007), ב"שידוכים מקוונים" (Fairbanks, 2010) וכן בקשרים מסחריים ובהשגת סטטוס רשתי על ידי הרחבת מספר החברים: "to collect friends & status" (Rosen, 2007).

המושג "ניהול החשיפה" ברשת, שנטבע לצורכי מאמרנו, הדן בחשיפה ברשתות החברתיות, נעשה באמצעות הצגת דיוקנאות וירטואליים: תצלומי דיוקן – "Constructing the Self through the Photo selection" (Sibak, 2009), הגיגים, תובנות מתוחכמות, העדפות מוזיקליות, רשימות הלהקות והשירים האהובים ועוד (Rosen, 2007).

הקריאה לחשיפה העצמית ברשת באמצעות הווידאו, כמו למשל ב-You Tube, נעזרה במוטו המיוחס לדור ההיפּים, "חשוף את עצמך!" (Expose Yourself), וניסחה אותו בהתאם לצרכיה: You Tube – Broadcast Yourself.¹⁸

העקרונות של "ניהול הרושם" (Impression Management) מניחים בסיס לצורות נוספות המסייעות לחשיפה, כמו "ניהול הזהות המקוונת" (Online Identity Management – OIM), (Marcus, 2006), "מיתוג אישי" (Personal Branding) (Tutton, 2009) ו"ניהול המוניטין האישי" (Prsonal Reputation Management – PRM), שזכתה גם למשמעות מסחרית העוקבת תמורת תשלום אחרי המוניטין של הגולש. הגולש מקבל מחברת המוניטין דוח חודשי המפרט את אזכוריו ומאתֵר פיסות מידע ברשת כך שהגולש יכול לגלות מי פוגע בשמו הטוב ולפעול להסרתן, או לפנות ישירות למפעילי האתרים בבקשה או בדרישה לתיקוני תדמית. כך עושה למשל חברת Reputation Defender, המציעה את מרכולתה:

Reputation Defender can bombard the Web with positive or neutral information about its customers, either creating new Web pages or by multiplying links to existing ones to ensure they show up at the top of any Google search (Rosen, 2010).

החזרת המוניטין לקדמותו לאחר שנפתחה תיבת פנדורה היא תהליך קשה מאוד. בשל טבעה של הרשת, אפשר אמנם לרמות בה חלק מן האנשים חלק מן הזמן, אבל אי-אפשר להונות בה את כולם כל הזמן. הרשת מלאה ביותר מדי מנגנוני גיבוי, העתקה, שכפול ושינוע, וגם עורך הדין האגרסיבי ביותר לא יוכל להשתיק את שנאמר או "לכבס" את שנעשה (רפאלי, 16.11.2006).

דיון

השינויים המהירים ברשתות החברתיות רוויים מאבקים של בעלי אינטרסים שונים ומשמעויות סותרות של מושגים כגון "חברות" (Rosen, 2007), "אינטימיות", "חשיפה" ו"פרטיות". ל"פרטיות" מייחסים גם משמעות פרדוכסלית: אנחנו רוצים ליצור את הרושם שיש לנו שליטה בחשיפה בעוד שלמעשה אנו אדישים ביחס לניהולה (Manjoo, 2010). המושג "חשיפה", שעבר גלגולים רבים, נשאר מעורפל למדי – תלוי את מי שואלים, איך שואלים ובאיזה הקשר.

למרות המשמעויות הסותרות של המושגים והמאבקים על הזכויות ברשת, זכו הרשתות לפריחה אצל גולשים רבים והן ממלאות מקום מרכזי בחייהם החברתיים. פייסבוק, למשל, צמחה בשנת 2009 ב-69% בארצות הברית (Nielsen Wire, 25.5.2010). גם בישראל יש נהירה גבוהה לרשתות החברתיות. על פי סקר של מכון המחקר Market Watch, רבע מהישראלים הפכו בשנת 2009 את פייסבוק לאתר הבית שלהם, וכ-3.3 מיליוני אנשים גולשים בפייסבוק מדי שבוע. הגולשים הישראלים שוהים ברשת חברתית יותר זמן מהבריטים, הצרפתים, האמריקנים והיפנים.

מפריחת הרשתות החברתיות אפשר להסיק כי מסגרות חברתיות יכולות לשגשג במצבי קונפליקט, שבמקרה של הרשתות החברתיות נע בין הצורך בחשיפה לצורך בפרטיות. עם זאת, תגובותיהם של הגולשים לקונפליקט זה אינן אחידות.

נדגים זאת בשלוש התגובות הבאות:

1. התנתקות – בודדים מהגולשים בוחרים לא לפתוח כלל חשבון ברשת. למשל, לרימון לוי, נשיא איגוד האינטרנט הישראלי, אין חשבון בפייסבוק כי מדיניות הפרטיות של הממשק אינה מקובלת עליו (סלע, 22.3.2010).
2. השתלבות – מיעוטם של הגולשים מביעים את תחושותיהם ביחס לסתירה שבין הצורך בפרטיות לבין הצורך בפרטיות ולמרות זאת ממשיכים בפעילותם ברשת:

אני מאוד אמביוולנטית [...] מצד אחד זה מחמיא, אוהבים לקרוא אותי וזה גם מביא צפיות. מצד שני החשיפה הזאת כל כך מפחידה. זה קצת מוזר ואולי מגוחך אבל תמיד אני רוצה להיות מקודמת לעמוד הראשי וכשזה קורה אני רק מחכה שאותה רשומה שקודמה תרד משם. אני מנסה לחשוב אם לבטל את הפרסום או לסמן את אותו סימון, ככה בדיעבד (נראה לי שגם במקרה כזה הרשומה תרד מהקידום) אבל זה נראה לי מגוחך לעשות את זה אחרי שהרשומה כבר קודמה, מה גם שבכל זאת, יש בזה משהו גם חיובי ומשמח (הבלוג של נטע, 13.7.2010).

3. אדישות – רוב הגולשים אדישים לסתירה הנדונה ונחשפים בלי שום עכבה:

הגולשים משתפים את העולם בחוויות הכי אישיות שלהם, ולמקומות הפרטיים ביותר. הם צריכים להבין שהם שמים את המידע שלהם בידיים של חברה שמטרתה להרוויח כסף מהעברת המידע הזה לגופים מסחריים (צורף, 26.5.2010).

People seems to crave popularity or celebrity more than they fear the loss of privacy. Some of this extroversion is crass self-promotion (Samuelson, 2006).

חשיפת המידע האישי של מרבית הגולשים הולכת וגדלה כאמור בצורה משמעותית, ולעתים אף בניגוד להכרזותיהם של הגולשים (Norberg et al., 2007). לא זו בלבד, גם כשמתאפשר לגולשים לשלוט בחשיפתם ולנהל אותה, רק מעטים מהם עושים זאת.

בניגוד לאדישותם של מרבית הגולשים לפרטיותם, הולכים ומתעצמים מנגד קולותיהם של שומרי חומות הפרטיות. מרבית הקולות הנשמעים הם של פוליטיקאים, נציגי ממשל, משפטנים שפרנסתם בתביעות ייצוגיות, בלוגרים שהפכו לעסקני רשת וכן אנשי תקשורת המחפשים נושאים לצורכי רייטינג. שומרי חומות הפרטיות מבססים את טיעוניהם בעיקר על החששות מעצם ההפרה ופחות על הנזק הצפוי עצמו:

We confirm that the privacy concerns of OSN users are primarily determined by the perceived likelihood of a privacy violation and much less by the expected damage (Krasnova et al., 2009).

להלן דוגמאות המייצגות את עמדתם של בעלי אינטרסים ב-2010:

1. נציגי ממשל של עשר מדינות, ביניהן ישראל, פנו אל מנהל גוגל, אריק שמידט, בנוגע להפרת הזכות לפרטיות:

   the privacy rights of the world's citizens are being forgotten (Letter to Google Inc., 19.4.2010).

2. עסקן הרשת ג'ייסון קלקניס תקף את פייסבוק בבלוג שלו ואף טבע לשם כך את המושג you're Zucked, שמשמעותו הונאה של הזכות לפרטיות (calacanis.com, 12.5.2010).
3. פורסם מאמר עיתונאי המתאר את תהליך הצמצום של מרחב הפרטיות של פייסבוק תוך הבלטת האיום בהפיכת החשיפה של הגולשים לרכושה של הרשת (Opsahl, 28.4.2010). המאמר, שכותרתו "Facebook's Eroding Privacy Policy: A Timeline", פורסם באתר שלThe Electronic Frontier Foundation (EFF).
4. סנטורים אמריקנים מוחים על השינוי בהגדרות הפרטיוּת של פייסבוק, שבהן נקבעה ברירת מחדל של opt-in (הצטרפות יזומה) במקום opt-out (הצטרפות אוטומטית ויציאה יזומה) בשירות החדש "Instant Personalization":

   Senators Want Facebook to Make "Instant Personalization" Service Opt-In (O'Neill, 27.4.2010).

   פייסבוק דחתה גם את הדרישה הזאת, שכן גולשיה מעולם לא ארגנו מחאה אפקטיבית נגדה (גורביץ, 28.4.2010) ולדעת מנהלה הפרטיות כבר איננה ערך חברתי:

   Privacy no longer a social norm, says Facebook founder (Johnson, 11.1.2010).

5. ארגון זכויות הצרכנים האמריקני Consumer Watch Dog יצא נגד מנכ"ל גוגל, אריק שמידט, בעניין מדיניות הפרטיות של החברה:

   A Consumer Watchdog group aired a cartoon video named "do not track me". This avatar-style animation video was created to draw attention to Google CEO Eric Schmidt's lack of regard for our online privacy (Technology Weblog, 2.9.2010).

   מדברים אלה לא ברור מהם האינטרסים של הארגון, העוסק לרוב בנושאי צרכנות, וספק רב אם הוא מייצג את עמדותיהם של הגולשים.
6. שלוש תביעות ייצוגיות הוגשו נגד גוגל בגין הפרת פרטיות במדינות קליפורניה, מסצ'וסטס ואורגון בנושא "Google Street View: WiFi Data Collection" ¹⁹. (קינן,2007) Zetter, 26.5.2010) .
7. תביעה ייצוגית על פגיעה בפרטיות שנגרמה משירות "Google Buzz" הוגשה בפברואר 2010 לבית המשפט המחוזי בירושלים.²⁰ בכתב התביעה נטען כי מהלכי גוגל נעשו בניגוד לחוק הפרטיות והביאו לחשיפתה של רשימת המכותבים, אם כי אין הוא מפרט כיצד פגעה בהם החשיפה (שון, 15.2.2010).
8. בכנס הפרטיות של ארגון ה-OECD והרשות למשפט וטכנולוגיה במשרד המשפטים, שנערך בירושלים בתאריכים 27.10.2010–29.10.2010, הוקרן סרטון וידאו-קליפ בשם"Privacy: Generations opening video-clip", שניתן לצפייה ב-You Tube. הסרט מדגים כיצד אפשר להשתמש באמצעי הפחדה וזריעת פאניקה מוסרית כדי להגן על עמדותיהם של נציגי הממשל.
9. אחת הדוגמאות להבעת התנגדותם של גולשים לחקיקה המוגזמת בנושא הפרטיות בגרמניה הופיעה בכתבה ב"ניו יורק טיימס" שכותרתה:"Despite Privacy Inquiries, Germans Flock to Google, Facebook and Apple", ובה נכתב, בין היתר:

   Germans are concerned about personal data being misused by government or law enforcement […] But for behavioral or attitudinal data about customer preferences, people are more willing to share if they see an advantage in it for them (O'brien, 11.6.2010).

   בהגנה על הרגולציה הקפדנית, שהתפתחה כאמור בגרמניה, אומר יוהנס קספר (Caspar), מפקח על הפרטיות ברשת במדינה זו, כי הגולשים אינם מודעים דיים לסכנות הטמונות בחשיפה:

   Many people are unaware what is being done with their data (ibid).

   על כך משיב אחד המרואיינים המופיע בכתבה, כי אף אחד אינו כופה את השימוש ברשתות החברתיות וכי ההגנה על הפרטיות מוגזמת.

   הטענה של נציגי הממשל כי שמירת על הפרטיות נובעת מחוסר המודעות של הגולשים ביחס לחשיפתם, עוברת כחוט השני בטיעוניהם של רוב שומרי חומות הפרטיות. אולם מרבית הגולשים אינם זקוקים כנראה לעזרתו המוגזמת של הממשל, הנוהג להבליט את הסכנות באמצעות הפאניקה המוסרית.

עמדתם של הגולשים ביחס לחשיפה מסייעת לרשתות החברתיות להמשיך לספוג ביקורות על התנהלותן ביחס לפרטיות, ואינן חוששות מכך שתמיד יימצא מישהו שלא יהיה מרוצה מהממשק או מהדרך שבה הרשתות מנהלות את המידע האישי.

לרשתות החברתיות יש אינטרסים ברורים באגירת מידע אישי על הגולשים ולשם כך הם ימשיכו לחזק את הגולשים בתחושה שהם בשליטה על חשיפתם (קינן, 2010). הרשתות מדגישות לשם כך את התייחסותן לחריגות, כמו למשל בפיטוריו המיידיים של המהנדס דיוויד ברקסדייל מגוגל, שנתפס כשהוא עוקב אחר מידע פרטי של קטינים בחשבונות של Gmail (Chen, 2010).

אשר לחשיפתם של בני הנוער הגישה בעניינם שונה, שכן בחשיפה זו יש גם רכיב התפתחותי והוא משתנה בשלבי החיים. עם התקדמות הגיל כמות המידע האישי הנחשף קטנה:

As age increased, the amount of personal information in profiles decreased (Nosko et al., 2010).

המייחד את בני הנוער הוא שהם מגבירים את מעורבותם החברתית באמצעות החשיפה, שכן היא מסייעת להם ביצירת יחסים אינטימיים המבוססים על יושר ועל פתיחות:

During adolescence, social involvement increases, accompanied by a tendency to disclose personal information. Research shows that during adolescence young people develop the ability to maintain truly intimate relationships, based on openness, honesty and self-disclosure (Mesch & Beker, 2010).

גם תפיסתם של בני נוער את משמעותה של הפרטיות שונה לעתים. למשל, הם חשים כי הם שומרים על פרטיות מפני הוריהם כל עוד אלה אינם קוראים את הגיגיהם:

Social networking tools, have almost become indispensable for teenagers, who often think theirs lives are private as long as their parents are not reading their journals (Barnes, 2006).

או בגרסה הישראלית: "שהאימא לא תדע שהיינו במסיבה מטורררררפת" (קינן, 2010).

להורים, לעומת זאת, יש גישה הפוכה והם מבקשים לצמצם את פער הדורות:

Some of it might have to do with a generational gap between young people and older adults and how we view what is considered private. How do we convey our feelings of what's private or not to our young people? Which personal, financial, medical or interpersonal issues do you consider private? (Vosen, 2009).

לשומרי הפרטיות יש יתרון ביחס למתבגרים, שכן הם יכולים לנקוט יחסי פטרונות ולהשתמש בנימוקים חינוכיים. הם מאיימים על בני הנוער כי החשיפה עלולה לשמש למטרות של מסחר, סחיטה, פיתוי, ניצול מיני, בריונות, הטרדות, השפלות וגנבת זהות,²¹ וכי הצעירים אינם מודעים לסכנות אלו.

לאור הנתונים מתברר כי לשומרי הפרטיות אין במה להיאחז וכי גישתם מתבססת יותר על מיתוס פופולרי (popular myth) (Boyd, 2010) או מהווה "פרויקציה של קשישים שמתקשים להבין את הרשת" (גורביץ, 23.6.2010). הדור שנולד בתרבות הרשת יודע להגן על עצמו ואף לשלוט בנבכי החשיפה, כפי שעולה מהדברים הבאים:

Almost half of youth (46%) admit to having given out their personal information to someone they didn't know over the Internet […] Only around 1 in 10 have given out slightly more personal information like a photo of themselves, their school name, last name, cell phone number, or a description of what they look like (Magid, 22.6.2010).

ייתכן כי יכולתם של הצעירים להגן על עצמם נובעת גם מהעובדה שהם זכו לתקופת מורטוריום בשונה מהמבוגרים, שבהם מתאפשר להם להתנסות ללא מחויבויות בשיטת ניסוי וטעייה עד לקבלת פתרון נאות על חשיפת זהותם הרצויה ואף להגן עליה:

Young adults are more actively engaged in managing what they share online than older adults. In fact, 71% of the 18–29s interviewed in August-September of 2009 who use social network sites reported having changed their privacy settings (vs. 55% of those 50–64) (Madden & Smith, 2010).

יתרה מזו, בני הנוער ייצרו שתי מערכות של נורמות נבדלות ביחס לחשיפה – האחת בחברה הרגילה והאחרת ברשת:

Participation in the online environment can create a separate set of norms of disclosure of personal information, at least partially unrelated to norms of everyday behavior (Mesch & Beker, 2010: 589).

דומה כי הנורמות החברתיות המתייחסות לחשיפה ולפרטיות משתנות מדור לדור, אך נושא זה טרם נחקר באופן אמפירי דיו.

בסיכום הדיון אפשר לומר כי למרות השיח האינטנסיבי בדבר הזכות לפרטיות שרגולטורים בצדה, הולכות ומתהוות נורמות המרחיבות את טווח החשיפה בכל הגילים, זאת גם לפני תחילתו של הדיון בזכות לחשיפה. העדות לכך היא העלייה המשמעותית במספר הגולשים ברשתות החברתיות שבהן החשיפה היא התנאי העיקרי להצטרפות.

סיכום

נורמות הפרטיות והחשיפה, הנמצאות בדינמיות מתמדת, משתנות בשלבי החיים ולאור התפתחויות חברתיות וטכנולוגיות, ורוויות מאבקים הבאים לידי ביטוי בעמדותיהם של בעלי אינטרסים שונים.

קשה לאמוד את הטווח המלא של השפעת החשיפה ואת סוג המידע המביך או הלא-מדויק המופיע ברשת, וללא ספק יש גולשים הנפגעים ממנה במודע או שלא במודע. סוגיה זו דורשת מחקר השוואתי שיטתי.

במקרה של הרשתות החברתיות המאבק הדינמי בין פרטיות לחשיפה מעצים את תהליכי מיסודה של תרבות הרשת.

הניסיונות בגיבוש נורמות חברתיות ומשפטיות הקשורות לזכות לפרטיות ב-120 השנים האחרונות לא הביאו לתוצאות חד-משמעיות. לעומת זאת, גוברת נטייתם של הגולשים ברשתות החברתיות לחשוף את עצמם כדי להביע אינדיבידואליות, לזכות במוניטין, למנף את עוצמתם, להתחבר עם חברים עכשוויים ובני משפחה, עם חברים מרוחקים שאיבדו את הקשר עמם, לבנות את המוניטין המקצועי שלהם ולמצוא שותפים רומנטיים זמניים או קבועים ליצירת קשרים בדרגות קרבה שונות. חשיפתם של הגולשים מעלה גם את התועלת ההדדית ומעצימה תהליכי שיתופיות, שהחלו במעבר ל"ווב 2.0" עם השימוש בטכנולוגיות תומכות-שיתוף.²²

הגולשים זוכים גם לחיזוק חשיפתם מבעלי הרשתות החברתיות המממשים את האינטרסים המסחריים שלהם באמצעות מינוף הפרטיות ואגירת המידע על הגולשים הנמצאים, "בכלוב של זכוכית בו כל פעולה נרשמת".²³ החשיפה נהפכה לחלק משמעותי ממודלים עסקיים, המבוססים על כלכלת חינם, שבו בלשון העם: "רוב האנשים מוכנים לוותר על פרטיות תמורת הנחה במכולת".²⁴

לחשיפה יש משמעות נוספת שלא עלתה בדיון וראויה לאזכור ולעיון נוסף, והיא החשש ליצירת סכנה הפוכה – שלמרות רצוננו בחשיפה, לא יוכלו לזהותנו ולדעת מי ומה אנחנו ולמנוע מאחרים התחזות וגנבת זהות.²⁵

References: Bibliography & Webliography

1. Altman, I., & Taylor, D., (1973) - Social Penetration: The Development of Interpersonal Relationships. New York: Holt, Rinehart and Winston
2. Altman, I., Vinsel, A., & Brown, B. (1981) - "Dialectic Conceptions in Social Psychology: An Application to Social Penetration and Privacy Regulation", Advances in Experimental Social Psychology, 14: 70–160.
3. Arendt, H. (1954, 1963) - "What is Freedom?" in: H. Arendt (Ed.), Between Past and Future. New York: Meridian Books.
4. Arendt, H. (1958) - The Human Condition. Chicago: University of Chicago Press.
5. Arendt, H. (1968) - On Humanity in Dark Times: Thoughts about Lessing in Men in Dark Times. New York: Harcourt, Brace & World Inc.
6. Arendt, H. (1998) - The Human condition. Chicago: University of Chicago Press.
7. Back, M. D. et al. (2010) - "Facebook Profiles Reflect Actual Personality, Not Self-Idealization", Psychological Science, 21: 372–374.
8. Barabási, A. l. (2002) - Linked: The New Science of Networks. Cambridge, MA.: Perseus.
9. Barabási, A. L. (2010) - Bursts: The Hidden Pattern Behind Everything We Do Dutton Books. Publisher: Penguin Group (USA).
10. Barabási, A. L. & Albert, R. (1999) - "Emergence of Scaling in Random Networks", Science, 286: 509–512.
11. Barnes, S. B. (2006) - "http://131.193.153.231/www/issues/issue11_9/barnes/index.html", First Monday, 11(9) (September).
12. Belting, H. & Kruse, C. (1994) - Die Erfindung des Gemäldes, Das erste Jahrhundert der niederländischen Malerei, München: Hirmer.
13. Belting, H. (2005) - "Image, Medium, Body: A New Approach to Iconology", Critical Inquiry, 31(2): 302–319.
14. Ben-Ze'ev, A. (2003) - "Privacy, Emotional Closeness, and Openness in Cyberspace", Computers in Human Behavior, 19: 451–467.
15. Benhabib, S. (1992) - Situating the self: Gender, Community, and Postmodernism in Contemporary Ethics. New York: Routledge.
16. Boyd, D. (2010) - "Making Sense of Privacy and Publicity" (13.3.2010).
17. Boym, S. (2010) - "On Diasporic Intimacy", Aftermath, Spring 2010, Issue 03.
18. Burda, H. (2006) - "How People See Themselves", Edge: The Reality Club Arts & Letters Daily Weekend Edition, 11.11.2006–12.11.2006.
19. Chen, A. (2010) - "GCreep: Google Engineer Stalked Teens, Spied on Chats".
20. DeCew, J. (200 - "Privacy and Intimacy", Stanford Encyclopedia of Philosophy.
21. Deresiewicz, W. (2009a) - "The End of Solitude", The Chronicle of Higher Education, 30.1.2009.
22. Deresiewicz, W. (2009b) - "Faux Friendship", The Chronicle of Higher Education, 6.12.2009.
23. Doctorow, C. (2008) - Little Brother. New York: Tor Books
24. Dodds, P. S., Muhamad, R. & Watts, D. J. (2003) - "An Experimental Study of Search in Global Social Networks", Science, 301(8),827–829.
25. Dunbar, R. (2010) - How Many Friends Does One Person Need? Dunbar's Number & Other Evolutionary Quirks. London: Faber & Faber
26. Easley, D. & Kleinberg, J. (2010) - Networks, Crowds, and Markets: Reasoning About a Highly Connected World.
27. Ellison, N. B. et al. (2007) - "The benefits of Facebook 'friends': Social Capital and College Students' Use of Online Social Network Sites", Journal of Computer-Mediated Communication, 12(4), article 1.
28. Epstein, J. (2006) - Friendship: An Expos?. Boston: Houghton Mifflin.
29. Fairbanks, B. (2010) - "12 Facts about the State of Internet Dating", Nerve, 14.10.2010.
30. Fish, T. (2010) - "My Digital Footprint: A Two-sided Digital Business Model Where Your Privacy Will be Someone Else's Business"
31. Fletcher, D. (2010) - "How Facebook Is Redefining Privacy", Time, 5.5.2010.
32. Fraser, M. et al. (2008) - "Throwing Sheep in the Boardroom: How Online Social Networking Will Transform Your Life, Work and World", Wiley
33. Garlikov, R. (1997) - The Meaning of Love. Birmingham AL: A'Katerina Publishing.
34. Garlikov, R. (2003) - "The Concept of Intimacy". Retrieved 9.8.2003 from:
35. Goffman, E. (1990/1959) - The Presentation of Self in Everyday Life. New York: Penguin Books.
36. Herzfeld, M. (1997) - Cultural Intimacy. New York: Routledge.
37. Higgins, E. T. (1989) - "Self-Discrepancy: A Theory Relating Self and Affect", Psychological Review, 94: 319–340.
38. Hutchinson, D. S. (1995) - "Ethics", in: J. Barnes (Ed.), The Cambridge Companion to Aristotle. Cambridge: Cambridge University Press.
39. Illouz, E. (2007) - Cold Intimacies: Emotions in Late Capitalism. London: Polity Press.
40. Innes, J. C. (1992) - Privacy, Intimacy and Isolation. New York: Oxford University Press.
41. Johnson, B. (2010) - "Privacy no Longer a Social Norm", 11.1.2010.
42. Joinson, A. N. (2001) - Self-Disclosure in Computer-Mediated Communication: The Role of Self-Awareness and Visual Anonymity. European Journal of Psychology, 31 (2): 177–192.
43. Kevin, L. et al. (2008) - "Tastes, Ties, and Time: A New Social Network Dataset Using Facebook.com", Social Networks, 30(4): 330–342.
44. Khan, V. J., Markopoulos, P. & Eggen, B., (2009) - An Experience Sampling Study into Awareness Needs of Busy Families Proc. HSI'09, IEEE (338–343), DOI 10.1109/HSI.2009.5091002 2^nd IEEE International Conference on Human System Interaction, Catania, Italy, 21–23.5.2009
45. Kirkpatrick, M. (2010) - "The Man Who Looked Into Facebook's Soul", 8.1.2010.
46. Kleinfeld, J. S. (2002) - "The Small World Problem", Society, 39 (2): 61–66.
47. Krasnova, H. et al. (2009) - "It Won't Happen To Me!' Self-Disclosure in Online Social Networks", AMCIS 2009 Proceedings, Paper 343.
48. Kohut, H. (1968) - "The of Narcissistic Personality Disorders", Psychoanalytic Study of the Child 23: 86–113.
49. Kohut, H. (1971) - The Analysis of the Self. New York: International Universities Press.
50. Kohut, H. (1984) - How does Analysis Cure? Chicago: University of Chicago Press.
51. Leary, M. R & Kowalski, R. M. (1990) - "Impression Management", Psychological Bulletin, 107 (I): 34–47.
52. Lifton, R. J. (1993) - "The Protean Self: Human Resilience in an Age of Fragmentation", New York: Basic Books.
53. Loewenstein, G., Leslie, K. J. & Acquisti, A. (2009) - "The Best of Strangers: Context Dependent Willingness to Divulge Personal Information".
54. Loveys, K. (2010) - "5,000 Friends on Facebook?" Daily Mail, 24.1.2010
55. Manjoo, F. (2010) - "Does Privacy on Facebook, Google, and Twitter Even Matter?" Fast Company, 5.5.2010.
56. MacKinnon, C. (1989) - "Toward a Feminist Theory of the State". Cambridge, Mass.: Harvard University Press.
57. Madden, M. & Smith, A. (2010) - "Reputation Management and Social Media", Pew Internet.
58. Magid, L. (2010) - "Study has Good News about Kids' Online Behavior", Cnet, McAfee, 22.6.2010.
59. Marcus, B. et al. (2006) - "Personality in cyberspace: Personal web sites as media for personality expressions and impressions", Journal of Personality and Social Psychology, 90 (6), 1014–1031.
60. Marwick, A. E. (2008) - "To Catch a Predator? The MySpace Moral Panic", First Monday", 13(6) June.
61. Maynard, J. (2010) - "Social Penetration Theory in the Digital Age: A Combined Quantitative & Qualitative Methodology", 17.2.2010.
62. McKeon, M. (2010) - "The Evolution of Privacy on Facebook".
63. Mead, M. (1949) - Coming of Age in Samoa. New York: New American Library.
64. Mesch, G. S. & Talmud, I. (2006) - "Online Friendship Formation, Communication Channels, and Social Closeness", International Journal of Internet Science, 1 (1), 29-44.
65. Mesch, G. S. & Beker, G. (2010) - "Are Norms of Disclosure of Online and Offline Personal Information Associated with the Disclosure of Personal Information Online?" Human Communication Research, 36 (4) (October), 570–592.
66. Mesch, G. S. & Talmud, I. (2006) - "The Quality of Online and Offline Relationships, the Role of Multiplexity and Duration", The Information Society, 22(3), 137–149.
67. Mesch, G. S. (2009) - Internet Affordances and Teens' Social Communication: From Diversification To Bonding, in: R. Zheng, J. Burrow-Sanchez & C. Drew (Eds.), Adolescent Online Social Communication and Behavior: Relationship Formation on the Internet. IGI Press.
68. Mesch, G. S. & Talmud, I. (2010) - Wired Youth: The Social World of Adolescence in the Information Age. London: Routledge.
69. Mezrich, B. (2009) - The Accidental Billionaires: The Founding of Facebook, A Tale of Sex, Money, Genius, and Betrayal. Doubleday.
70. Milgram, S. (1967) - "The Small World Problem", Psychology Today, 1: 62–67.
71. Mooradian, M. (2009) - The Importance of Privacy Revisited, Ethics and Information Technology, 11(3), 163–174.
72. Nissenbaum, H. (1997) - "Toward an Approach to Privacy in Public: Challenges of Information Technology", Ethics & Behavior, 7(3), 207–219.
73. Nissenbaum, H. (1998) - "Protecting Privacy in an Information Age: The Problem of Privacy in Public", Law and Philosophy, 17 (5–6), 559–596.
74. Nissenbaum, H. (2009) - Privacy in Context: Technology, Policy, and the Integrity of Social Life. Palo Alto, CA: Stanford University Press.
75. Norberg, P. A. et al. (2007) - "The Privacy Paradox: Personal Information Disclosure Intentions Versus Behaviors", Journal of Consumer Affairs, 41 (1): 100–126.
76. Nosko, A. et al. (2010) - "All about Me: Disclosure in Online Social Networking Profiles: The Case of FACEBOOK", Computers in Human Behavior, 26 (3): 406–418.
77. Oppenheimer, A. (2005) - "Self-Object", International Dictionary of Psychoanalysis. Retrieved 23.9.2010 from:
78. Opsahl, K. (2010) - "Facebook's Eroding Privacy Policy: A Timeline", 28.4.2010.
79. O'Neill, N. (2010) - "Senators Want Facebook to Make 'Instant Personalization' Service Opt-In", 27.4.2010.
80. O'brien, K. (2010) - "Despite Privacy Inquiries, Germans Flock to Google, Facebook and Apple", 11.6.2010.
81. Pew Internet (2006) - "Blogging is Bringing New Voices to the Online World", PEW, 19.7.2006.
82. Prensky, M. (2001) - "Digital Natives, Digital Immigrants on the Horizon", On the Horizon MCB University Press, 9 (5), 1–6. Retrieved 30.4.2001.
83. Prosser, W. L. (1960) - Privacy: A Legal Analysis', California Law Review, 48 (3): 383–423.
84. Quincy, K. (1985) - "Hannah Arendt on Freedom and Liberalism", delivered at the Western Social Science Association Convention, Fort Worth Texas, Spring.
85. Rachels, J. (1975) - "Why Privacy is Important", Philosophy and Public Affairs, 4 (4): 323–333.
86. Rosen, C. (2007) - "Virtual Friendship and the New Narcissism", The New Atlantis, 17: 15–31.
87. Rosen, J. (2010) - "The Web Means the End of Forgetting", Nytimes Magazine, 19.7.2010.
88. Rosenberg, S. (2009) - "Who Owns Your Social Network? Rupert Murdoch and MySpace Versus Facebook", 15.3.2009.
89. Samuelson, R. J. (2006) - "A Web of Exhibitionists", Washington Post, 20.9.2006.
90. Schlenker, B. R. (1980) - Impression Management: The Self-Concept, Social Identity, and Interpersonal Relations. Monterey: Brooks/Cole.
91. Siibak, A. (2007) - "Casanova's of the Virtual World. How Boys Present Themselves on Dating Websites", in: M. Muukkonen & K. Sotkasiira (Eds.), Young People at the Crossroads: 5th International Conference on Youth Research in Karelia; Petrozavodsk, Republic of Karelia, Russian Federation; September 1–5, 2006 (83–91). Joensuu University: Joensuun Yliopisto. ISBN 978-952-219-020-8.
92. Siibak, A. (2009) - "Constructing the Self through the Photo selection – Visual Impression Management on Social Networking Websites", Cyberpsychology: Journal of Psychosocial Research on Cyberspace, 3 (1), article 1.
93. Solove, D. J. (2008b) - "Do Social Networks Bring the End of Privacy?" Scientific American, August.
94. Solove, D. J. (2008a) - "Understanding Privacy". Cambridge, MA.: Harvard University Press.
95. Turkle, S. (1994) - Life on the Screen: Identity in the Age of Internet. New York: Simon & Schuster.
96. Turkle, S. (1994) - "Multiple Subjectivity and Virtual Community at the End of the Freudian Century [Electronic Version], Sociological Inquiry, 67 (1): 72–84.
97. Tutton, M. (2009) - "Branding Yourself Online" (10.11.2009) Executive Education CNN
98. Utz, S., & Kramer, N. (2009) - "The Privacy Paradox on Social Network Sites", Journal of Psychosocial Research on Cyberspace, 3(2).
99. Warren, S. & Brandeis, L. D. (1890) - "The Right To Privacy", Harvard Law Review, 4 (5): 193–220.
100. Webb, D. (2007) - "Privacy and Solitude in the Middle Ages". London: Hambledon Continuum.
101. Westin, A. F. (1967) - Privacy and Freedom. London: Bodley Head.
102. Westin, A. F. (1984) - "The Origins of Modern Claims to Privacy", in: F. D. Schoeman (Ed.), Philosophical Dimensions of Privacy: An Anthology (56–74), Cambridge: Cambridge University Press.
103. Zetter, K. (2010) - "Lawsuits Pour in Over Google's Wi-Fi Data Collection", Wired, 26.5.2010.
104. Zuckerberg, M. (2009) - "An Open Letter from Facebook Founder Mark Zuckerberg", Facebook Blog, 1.12.2009. Accessed 9.7.2010 at: ,
105. Zuckerberg, M. (2010) - "Making Controls Simple", Facebook Blog, 26.5.2010. Accessed 9.6.2010 at:

המקורות בעברית

1. אבירם, א' (2007) - "הבגידה הוירטואלית – היבטים של שביעות רצון זוגית, חשיפה עצמית ונרקיסיזם", פסיכולוגיה עברית.
2. און, י' ואחרים (2005) - פרטיות בסביבה הדיגיטלית. חיפה: המרכז למשפט וטכנולוגיה.
3. אורג, א' (2010) - "הזכות לזהות", ynet, 15.10.2010.
4. אילוז, א' (2008) - אינטימיות קרה: עלייתו של הקפיטליזם הרגשי. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
5. אנדרסון, ה' כ' (1995) - בגדי המלך החדשים (עברית: ב' אופק). תל אביב: עופרים.
6. אריסטו (תשמ"ה) - אתיקה – מהדורת ניקומאכוס (עברית: י"ג ליבס). תל אביב: שוקן.
7. באום, ע' (2010) - "יש מלחמה כלכלית ותרבותית על הגנת הפרטיות", 25.10.2010.
8. בונשטיין, א' (2005) - "מיניות ברשת: יחסים בין פנטזיה למציאות", הוצגה במסגרת הכנס "אינטימיות ברשת?" באוניברסיטת תל-אביב, 28.2.2005.
9. בירנהק, מ' (2007) - "שליטה והסכמה: הבסיס העיוני של הזכות לפרטיות", משפט וממשל, יא (9): 9–73.
10. בירנהק, מ' (2010) - מרחב פרטי: הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה. ירושלים: נבו ואוניברסיטת בר-אילן.
11. בן-זאב, א' (2004) - אהבה ברשת. תל אביב: כנרת-זמורה-ביתן.
12. ברבאשי, א"ל (2005) - קישורים – המדע החדש של הרשתות. תל אביב: ספרי חמד.
13. ברודו, א' (2010) - "מחקר: גולשים חברתיים מוכנים לשלם יותר", ynet, 31.3.2010.
14. ברנט, א' (2010) - "'המלך הוא עירום'? גם מלך חייב להסתגל לכללי המציאות", מדע וטכנולוגיה, 5.10.2010.
15. ברקוביץ', א' (2010א) - "גם פייסבוק וטוויטר יספרו לך איפה החברים שלך", מרקר, 14.3.2010.
16. ברקוביץ, א' (2010ב) - "פחות פרטיות, יותר הנאה", מרקר, 28.4.2010.
17. גביזון, ר' (1988) - "הזכות לפרטיות ולכבוד", בתוך: א' סברסקי (עורך), בלי הבדל – זכויות האדם בישראל (61–80). תל אביב: עידנים, ידיעות אחרונות.
18. גביזון, ר' (2001) - הזכות לפרטיות.
19. גולן, א' (2006) - "הבניית הידידות באינטרנט בקרב בני נוער בישראל", עבודה לשם קבלת התואר דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים.
20. גופמן, א' (1989 [1950]) - הצגת האני בחיי היום יום. תל אביב: דביר.
21. גורביץ, י' (2010) - "פייסבוק יודעת מה אתם צריכים", 4.3.2010.
22. דוקטורוב, ק' (2010) - האח הקטן. תל אביב: גרף.
23. הומינר, ד' (2009) - "מאפיינים פסיכולוגיים של תופעת ההיחשפות ברשת", הרצאה באוניברסיטת בר-אילן, 13.12.2009.
24. הכט, י' (2003) - "זהות מרובת פנים על הבמה הווירטואלית".
25. הכט, י' (2006) - "שיתוף דיגיטאלי בארגונים בישראל".
26. הרטוגזון, ע' (2009) - "צמיחתן המטאורית של הרשתות החברתיות", 15.12.2009.
27. כהן, מ' (2008) - "לגלוש זה כמו לשבת בשירותים מזכוכית", הארץ (8.3.2003).
28. כהן, ר', מדר, נ' והבלין, ש' (2004) - "פיזיקה של רשתות", PhysicaPlus – פיזיקהפלוס, 1.1.2004.
29. לוי, מ' (2007) - "קישורים – המדע החדש של רשתות, ספרו של אלברט-לסלו ברבאשי", ירחון 2Know–KM 99, דצמבר.
30. לוין, ד' (1999) - "צנעת הפרט וסקרנות הציבור", ספר תמיר. תל אביב: בורסי.
31. לוינסקי, י' (2009) - "הפסיכולוגיה שמאחורי האינטרנט", בתוך האתר "דברים שעוברים לי בראש".
32. לנגבהיים ש' (2010) - "איך תשיג אלף חברים בפייסבוק", 10.10.2010.
33. מור, ג' (2009) - "מה עושים עם כל המודעות האמביאנטית הזו?" חורים ברשת, 15.5.2009.
34. מזריץ, ב' (2010) - מיליארדרים במקרה – הסיפור האמיתי על הפייסבוק. כנרת-זמורה-ביתן.
35. מרגוליס, א' (2007) - "פרטיות וחשיפה בעידן של שיתוף", 3.10.2007, מתוך הבלוג "לא רואים בעיניים".
36. נטע (2010) - "על חשיפה ופרטיות", 13.7.2010, הבלוג של נטע, הבלוגריה.
37. סגל, ז' (1983) - "הזכות לפרטיות מול הזכות לדעת", עיוני משפט, ט: 175–204.
38. סלע, ר' (22.3.2010) - "נשיא איגוד האינטרנט הישראלי אינו מרוצה מהפגיעה בפרטיות בפייסבוק", nrg מעריב.
39. עמיחי-המבורגר, י' (2007) - "האם פייסבוק היא רשת חברתית?" דה מרקר, 13.12.2007.
40. פרלוב, מ' (2010) - "'אינטימיות' בחשיבה הפסיכואנליטית – מבוא קצר" [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב-16.8.2010 ‏מהאתר פסיכולוגיה עברית:
41. צורף, א' (2010) - "כל ישראל חברים: איך השפיע הפייסבוק על הרגלי הגלישה של הגולש הישראלי?", 21.10.2010.
42. קוהוט, ה' (2005) - כיצד מרפאת האנליזה? תל אביב: עם עובד.
43. קורן, ב' (2010) - "הפרטיות הלכה לעולמה, ונכנסה לפייסבוק". הארץ, בריאות, 25.7.2010.
44. קינן, א' (2007) - "בעקבות תרעומת: גוגל הסירה תמונת ישבן משירות המפות", ידיעות אחרונות, מחשבים, 11.6.2007.
45. קינן, א' (2010) - "מחאה שקטה: מספר זעום של פורשים מפייסבוק", 1.6.2010.
46. רוט, נ' (2010) - "המבוטחת העלתה תמונות ברשת חברתית באינטרנט – חברת הביטוח ניסתה להפחית את הפיצויים", מרקר, 2.4.2010.
47. רינגל, ש' (2010) - "פייסבוק פונה ללב שלכם", 17.5.2010.
48. רפאלי, ש' (16.11.2006) - "ניקוי רשת", נענע.
49. רקובר, נ' (2006) - ההגנה על צנעת הפרט. ספריית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל.
50. שון, מ' (2010) - "הוגשה תביעה בגובה 5 מיליארד שקל נגד גוגל באזז", 15.2.2010.
51. שני, ר' (2008) - "וידיאו חינם או שיתוף קבצים?" כלכליסט, 12.9.2008.
52. שייקספיר, ו' (1990) - כטוב בעיניכם (עברית: א' עוז). תל אביב: דביר.

הערות

1. ברצוני להודות לפרופ' גוסטבו מש מאוניברסיטת חיפה על הערותיו החשובות לטיוטת המאמר, לגב' נאורה שם- שאול על הערותיה, לד"ר אורן גולן מאוניברסיטת Northwestern וכן לעורכת הלשונית גב' כתובת דואר אלקטרוני זאת מוגנת מפני spambots. יש להפעיל JavaScript על מנת לראות את הכתובת . עם זאת, האחריות לנכתב במאמר כולה שלי.
2. מקור המושג מיוחס לסרט "Stangers on a Train", מותחן פסיכולוגי מ-1951 שביים אלפרד היצ'קוק על פי תסריט שכתב ריימונד צ'נדלר.
3. גיליון מיוחד של ה-TIME הוקדש לנושא הפרטיות בפייסבוק, ובו התפרסם מאמר שכותרתו "How Facebook is Redefining Privacy" Fletcher, 5.5.2010)).
4. דניאל סולוב (Solove) הוא מרצה בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ופרסם מאמרים רבים בנושא הפרטיות.
5. איקונולוגיה (Iconology) הוא מדע העוסק בניתוח היסטורי ובפרשנות משמעויותיהם של סמלים ותמונות על בסיס ההקשר התרבותי וההיסטורי שבהם נוצרו.
6. הצילום הראשון, עם זמן חשיפה של שמונה שעות, נעשה בידי ניספור נייפס (Nicéphore Niépce) ב-1826 בשלו‏ן-סו‏ר-סו‏ן (Chalon-sur-Saône), עיר במחוז סון-אה-לואר (Saône-et-Loire) שבחבל בורגונדי במזרח צרפת.
7. אחד מפרסומיו האחרונים של קוהוט, "כיצד מרפאת האנליזה?", תורגם לעברית והתפרסם ב-2005 בהוצאת עם עובד.
8. ראו גם את מאמרו של בן-זאבBen-Ze'ev, A. (2003), "Privacy, Emotional Closeness and Openness in Cyberspace", Computers in Human Behavior, 19: 451–467 .
9. ראו את מאמרו של אילן אבירם, שבו מוצע מודל המנסה לנבא לאילו משתמשי אינטרנט הרומן הווירטואלי יכול לקסום, ודן בהשלכות קליניות של הממצאים על הטיפול בתופעה בהקשר הזוגי והפרטני: אבירם, א' (2007), "הבגידה הוירטואלית – היבטים של שביעות רצון זוגית, חשיפה עצמית ונרקיסיזם", פסיכולוגיה עברית.
10. פרופ' בן-קורן הוא מנהל מרכז הקרינה במרכז הרפואי תל-אביב ויו"ר עמותת "תשקופת".
11. סמינר על הנושא "Digital Diasporas: Migration, ICTs and transnationalism" התקיים באוניברסיטת Cambridge בתחילת ינואר 2011 .
12. דיון מעמיק ונרחב על השיח המשפטי והטכנולוגי אפשר למצוא בספרו של מיכאל בירנהק (2010), מרחב פרטי: הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה.
13. ד"ר אטי ברנט היא פסיכולוגית קלינית בכירה, מדריכה בפסיכותרפיה ובפסיכודיאגנוסטיקה ומרצה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. המאמר שימש פתיח להרצאתה "הבגד כאובייקט מעבר", שנישאה ביום העיון "גילוי וכיסוי בבגד: היבטים פסיכולוגיים של לבוש", שנערך ב-18.3.2010 באוניברסיטת בר-אילן.
14. אריסטו (תשמ"ה), אתיקה – מהדורת ניקומאכוס (עברית: י"ג ליבס). תל אביב: שוקן.
15. הלן ניסנבאום, מרצה לתרבות, למדיה ולתקשורת באוניברסיטת ניו יורק, השתתפה בפנל בנושא "פרטיות ומדיה דיגיטלית" באוניברסיטת חיפה ב-10.6.2010. אפשר לצפות בהרצאתה בערוץ האקדמי של אוניברסיטת חיפה.
16. התרגום העברי לספרו של גופמן, א' (1989). הצגת האני בחיי היום יום. תל אביב: דביר.
17. ראו שייקספיר, ו' (1990). כטוב בעיניכם (עברית: א' עוז). תל אביב: דביר.
18. המוטו מיוחס לג'ים מוריסון, משורר וזמר הנמנה עם ראשי קהילת הרוק, שהפך בשנות ה-60 המאוחרות בסן פרנסיסקו למוטו של דור ההיפּים.
19. השירות החל לפעול בארצות הברית ב-2007 ומאפשר בעזרת "מבט אל הרחוב" (Street View) לשוטט וירטואלית ברחובות באמצעות תצלומיהם האמיתיים. שירות זה תפס אנשים במצבים מביכים, כמו ביקור במועדוני חשפנות, אישה העושה את צרכיה ברחוב או אדם המקיא את מעיו מחוץ לפאב לונדוני ראו קינן, א' (2007), "בעקבות תרעומת: גוגל הסירה תמונת ישבן משירות המפות", ידיעות אחרונות, מחשבים, 11.6.2007.
20. "Google Buzz" מאפשר לדואר אלקטרוני להציג עדכונים בזמן אמת ולחלוק אותם עם משתמשים אחרים.
21. הרחבה בדבר הסכנות ברשת אפשר למצוא באתר "מבט לחלונות".
22. על משמעותן של טכנולוגיות שיתוף בתוך הארגון ראו הכט, י' (2006), "שיתוף דיגיטאלי בארגונים בישראל".
23. אמירה מיוחסת לד"ר עומר טנא, מומחה להגנת מידע, ואותה ציטטה מעיין כהן במאמרה "לגלוש זה כמו לשבת בשירותים מזכוכית". המשך הדברים המצוטטים: "זה כמו לחזור לימי הביניים, לגור בבקתה מבודדת במונטנה. גם אוסף השאילתות במנועי החיפוש הם כמו שיקוף של המוח שלו, הכולל את כל המחלות שהוא חושש מהן, תרופות, תקוות, עניינים פיננסיים, נטייה מינית, שאיפות מקצועיות, חיפוש עבודה [...]. המידע הרב הנצבר במאגרי המידע הגדולים והאיכותיים לאורך שנים מצטבר בידי חברות מסחריות שהרגולציה עליהם מאוד מוגבלת" (כהן, 2008).
24. אמירה הומוריסטית המיוחסת לשיזף רפאלי, ראו אצל ברקוביץ, א' (2010), "פחות פרטיות, יותר הנאה", מרקר, 28.4.2010.
25. ד"ר אלעד אורג חבר סגל של הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית קרית אונו כותב במאמרו "הזכות לזהות" על הסכנה ההפוכה – שלמרות רצוננו לא יוכלו לזהות אותנו ולדעת מי ומה אנחנו. ראו: אורג, א' (2010), "הזכות לזהות", ynet, 15.10.2010 . פירוט נוסף במאמרו של אורג "זהות לזהות מידע", עיוני משפט, 2010 ל"ג: 423- 514.

תגובות

הוסף תגובה

צביה לוטן מכון מופת 2011-12-23 18:47:42 שלובים - הרשת החברתית-מקצועית לעוסקים בחינוך ובהכשרת מורים ...התהליך בחברה בימינו שמזכה אותנו לפרסם את עצמנו ברבים מבלי שנהייה מלכים או רוזנים. מאמר מרתק http://shluvim.macam.ac.il/pg/bookmarks/izvial/read/39141/---

MERLOT 2011-12-19 11:15:16 מופיע ברשימת האתר של MERLOT - קהילה פתוחה מקוונת שמיועדת לאנשי סגל וסטודנטים בחינוך הגבוה ברחבי העולם ומאפשרת להם לשתף מקורות מידע http://www.merlot.org/merlot/viewMaterial.htm?id=608795

"כמוני- חברים לבריאות" 2011-11-27 14:43:09 הבלוג של ד"ר דינה ראלט: הצצה (פתיחה וסיכום) למאמר אורח של ד"ר יעקב הכט ...למרות השיח האינטנסיבי בדבר הזכות לפרטיות ברשת שרגולטורים בצדה, הולכת ומתהווה נורמה המרחיבה את טווח החשיפה של גולשים בכל הגילים, זאת עוד לפני הדיון בזכות לחשיפה. עדות לכך היא העלייה המשמעותית במספר הגולשים ברשתות החברתיות, שהחשיפה היא התנאי העיקרי להצטרפות אליהן. הרשתות החברתיות מעצימות את הגולש בתחומים רבים, יחד עם זה כאשר הדבר הוא בתחום הבריאות רבים מסתייגים מחשיפתם.במקרה זה משמשות הרשתות החברתיות בחיפוש אחר "אחים לדרך" - מי שמוכן להשמיע ולשמוע - גם זה הוא ביטוי לצורך בחשיפה ובקבלה של הדומים לנו. זו חשיפה עמוקה יותר בעלת עוצמה ההכרחית להקלה על הלחצים האישיים ולימוד דרכי התמודדות. http://camoni.xnet.co.il/index.php?idr=402&pid=11233

דר יוסי ניר מקאמ – שילובים 2011-11-27 12:27:18 הבלוג של יוסי ניר רשת חברתית "....סוגיה חשובה בתחום הרשתות החברתיות קשורה לחשיפה האישית הכרוכה בהן. בני נוער ואנשים צעירים (ובעיקר קטינים על פי הגדרתם החוקית) נוטים לזלזל בנושא ולהתעלם מתוצאות אפשריות של חשיפה, בהווה וגם בעתיד הרחוק יותר. ד"ר יעקב הכט חקר את הסוגיה ופירסם מאמר ארוך ופרטני מאוד בנושא, ולתועלת הציבור אני מביא כאן סיכום קצר של המאמר. נדמה לי שאין עדיין קוד חינוכי ברור של מידת החשיפה הראוייה ברשתות חברתיות המנוהלות על ידי בתי ספר ככלי חינוכי ולימודי, או אולי אני טועה? בכל אופן היה כדאי לדון בנושא בהקדם, כל עוד הרך הנולד עדיין בחיתוליו...."

ד"ר יוסי בהגון (Bahagon) 2011-11-27 12:26:14 ......זהו אחד המאמרים המקיפים והיסודיים שנתקלתי בהם בהקשר של המדיה החברתית. האם חשבת לתרגמו לאנגלית? ד"ר יוסי בהגון (Bahagon) ראש תחום אינטרנט ב"כללית שירותי בריאות" מנהל הרפואה המקוונת בכללית. 22.2.2011

הכינוס ה-15 של איגוד האינטרנט 2011-11-23 15:39:10 "הזכות לחשיפה ברשת "- הכינוס ה-15 של איגוד האינטרנט הישראלי - 21.2.2010 משתתפי המושב: • ד"ר יעקב הכט - יו"ר מחבר המאמר "הזכות לחשיפה ברשתות חברתיות " • ד"ר ירדן לוינסקי פסיכיאטר בכיר, המרכז הרפואי ע"ש שיבא הפסיכולוגיה של התערטלות באינטרנט • דפנה הומינר פסיכלוגית קלינית המדיום הווירטואלי במרחב הנפשי שבין חשיפה עצמית לאינטימיות • ד"ר אלעד אורג הפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו זכות לזהות-מידע • גלעד סרי בלוגר תרבות האח הגדול, האח הקטן ופורסקוויר http://www.isoc.org.il/conf2011/parallel3.php

המינהל למדע ולטכנולוגיה 2011-11-23 11:02:16 תקציר של המאמר נמצא באתר של "עושים תקשורת" של המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל . http://www.amalnet.k12.il/Commun/RightMenu/WhatNew/ResAndTeo/gvulot.htm

וויקיפדיה 2011-11-23 08:27:41 המאמר מופיע בערך 'חשיפה עצמית באינטרנט'

שוקי ניר 2011-11-22 21:11:12 אתר "עושים תקשורת" מיועד לציבור המורים והתלמידים הלומדים ומלמדים תקשורת על גבולות החשיפה הלגיטימית - פריט חדש בפינתו של שוקי ניר - מה חדש? מחקר ותיאוריה (12/12/2010) הזכות לחשיפה ברשתות החברתיות. מאמרו המקיף של ד"ר יעקב הכט עוסק בסוגיות הסבוכות של בעידן הרשתות החברתיות ותוכניות הריאליטי. במחצית השנייה של המאה ה-20 התפשטו מעגלי החברוּת (friendship) והפכו לנחלת הכלל. התפתחות זו קשורה לעלייתה של תרבות הצעירים, שבה נוצר הקשר בין החברוּת לנעורים. הנעורים בתקופה המודרנית נתפסים כמנותקים מן הערכים של עולם המבוגרים. בעוד שבתפיסה הקלאסית חייבה חברוּת של אמת בגרות ותבונה, בתקופה המודרנית, שבה נתפסת תקופת הנערות כשלב חיים אותנטי וחיוני, הופך מושג החברות למושא של תשוקה רגשית ואינטימית. הרשתות החברתיות מציעות חברות מקוונת לכל. הן מסייעות בהרחבת רשת החברים, בחידוש קשר עם מכרים ותיקים, בהרשמת מעסיקים פוטנציאליים, בקביעת "מפגשים" ואפילו במציאת אהבה פוסט-מודרנית, כמו גם בשימוש בשירותי היכרויות מקוונים, ב"שידוכים מקוונים" וכן בקשרים מסחריים ובהשגת סטטוס רשתי על ידי הרחבת מספר החברים: ברשתות החברתיות גוברת נטייתם של הגולשים לחשוף את עצמם כדי להביע אינדיבידואליות, לזכות במוניטין, למנף את עוצמתם, להתחבר עם חברים עכשוויים ובני משפחה, עם חברים מרוחקים שאיבדו את הקשר עמם, לבנות את המוניטין המקצועי שלהם ולמצוא שותפים רומנטיים זמניים או קבועים ליצירת קשרים בדרגות קרבה שונות. הגולשים זוכים לחיזוק חשיפתם מבעלי הרשתות החברתיות, המממשים את האינטרסים המסחריים שלהם באמצעות מינוף הפרטיות ואגירת המידע על הגולשים הנמצאים, "בכלוב של זכוכית בו כל פעולה נרשמת". החשיפה נהפכה לחלק משמעותי ממודלים עסקיים, המבוססים על כלכלת חינם, שבה בלשון העם: "רוב האנשים מוכנים לוותר על פרטיות תמורת הנחה במכולת".גבולות החשיפה הלגיטימית נעשו בעקבות התפתחויות אלה מטושטשים. קביעת הגבולות של החשיפה החברתית והפסיכולוגית הנורמטיבית, זו שמעבר לה שוכנות ההתמכרות והפרברסיה, נעשית משימה מסובכת מיום ליום. בעולם שבו הנורמות באשר למידת החשיפה הראויה משתנות במהירות, והגרייה האקסהיביציוניסטית חייבת להגביר את עוצמתה כדי לשמור על רמת העניין של הקהל, לא פשוט לדבר על התשוקה להתפשט לעיני זרים ועל התשוקה המקבילה לה, להציץ לחייהם של זרים ולגופם, כעל פרברסיה, דהיינו כעל סטייה מהנורמה. הנורמות בתחום הפרטיות, החשיפה והמציצנות נמצאים בתהליך מואץ של שינוי.

ענבר 2011-11-22 13:27:20 .....כל התפיסה שלך את מושג החשיפה מעניין ומדויק מאוד בעיני. הדיון שיש במאמר בנוגע למניעי החשיפה,להשתלשלות מושג החשיפה ובייחוד נושא האינטימיות של החשיפה (והמונחים הנלווין לו) -פשוט מרתק בעיני. מה שנשאר איתי הכי הרבה מהדיון הזה הוא ההבחנה שבין נרקסיזם (כתופעה נורמלית) לאקסהיביציוניזם (כסטייה חברתית) - זוהי נקודה למחשבה שאני מוצאת עצמי דנה בה עם אחרים מאז קריאת המאמר (ובזכותה הבנתי שאני נחשבת "נורמלית"... ). [ברוח המאמר, מצורפת כתבה מהיום, העוסקת בנושא סוגיית הנרקסיזם בעידן הוירטואלי http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4053864,00.html ]. ההבחנה שבין ידידות לחברות ברשת היא נושא שלדעתי צריך לבחון יותר לעומק. הדברים שאתה כותב בנושא זה, בהתייחס לפייסבוק, מעניינים מאוד ורלוונטיים. למדתי מנושא זה נתונים חשובים.נושא נוסף שראוי לבחון לעומק בהקשר של אובדן הפרטיות הוא הדיון ההתחלתי שלך בפן המסחרי של המידע. אלה 2 מגמות חשובות בעיני. גם הפרק של "ניהול החשיפה", שהעלה את נושא דרגות החשיפה של גולשים, משמעותי (ויש לחקור את רמותיו בפלטפורמות האינטרנטיות השונות). מזמן לא קראתי מאמר כל כך מעניין, אינפורמטיבי, בשפה ברורה, מדויקת ועם בקיאות כה גבוהה בנושא חדשני מבחינה מחקרית.... (9/4/2011 inbar)

פרופ' שמואל ליימן-ווילציג, בר 2011-11-22 13:25:13 • מהפכת האינטרנט 71-889-01 שם המרצה: פרופ' שמואל ליימן-ווילציג, בר- אילן http://www.biu.ac.il/SOC/soclib/socialStudies/71-889-01.doc

דר אלון הסגל 2011-11-22 13:03:03 המאמרים של ד"ר הכט מעולים.כללית, מאמריו משמשים לי השראה והכוונה לקורסים שאני מעביר בנושאי מדיה חברתית. 31.6.2011 Dr. Alon E. Hasgall alon_h@mla.ac.il

נהניתי מאד מהמאמר יעקב צביה אלגלי 2010-12-11 22:39:44 מעל גבי הפייסבוק שלי נשאלה שאלה איך אפשר לכתוב לך שהמאמר מצויין. גוסטבו מש שאל את השאלה, אתה קצת חסר לנו בפייסבוק... שבוע טוב איש יקר צביה

הוסף תגובה
שם:
דואל:
אתר:
כותרת:
אנא מלא את קוד האנטי-ספאם שאתה רואה בתמונה.

Powered by !JoomlaComment 4.0 beta2